חירש אילם - קביעת דרגת אי כושר

דרגו את המאמר

קביעת דרגת אי כושר לחירש אילם

בל (נצ') 2299-05-11

בית הדין לעבודה דחה את ערעורו של נכה – חירש אילם – על החלטתה של ועדה רפואית לעררים התכנסה לדון בעניינו במרץ 2011. מדובר בהחלטה במסגרתה נקבעה לנכה דרגת אי כושר יציבה בשיעור של 60%. המערער במקרה דנן הינו חירש אילם אשר נקבעו לו 76% אחוזי נכות לפי החלוקה הבאה – 60% נכות בגין החרשות, ו-40% בגין הפגיעה בכושר הדיבור.

לאחר שועדות קודמות קבעו למערער דרגת אי כושר זמנית של 75%, בין האשר לצורכי שיקום, ועדת אי כושר מדרג ראשון העמידה את דרגתו של המערער על 60% "בלבד". המערער הגיש ערעור על החלטה זו והוועדה הרפואית לעררים התכנסה לדון בעניין במרץ האחרון. וועדת העררים דחתה את טענותיו של המערער והותירה את דרגת אי הכושר על כנה.

תלונותיו של המערער נרשמו בפרוטוקול הוועדה על ידי תרגומם באמצעות אשתו. במסגרת הדברים הנ"ל, המערער טען כי הוא מתקשה למצוא עבודה וזאת למרות שהוא מחפש. כמו כן, המערער הוסיף וטען כי למרות שיחידות השיקום ניסו לחפש לו עבודה, הדבר לא עלה בידן. הועדה הגיע למסקנה אחרת. על פי החלטתה, עסקינן באדם בן 48, חירש אילם, אשר "מסוגל לעבודה המתאימה לחרשים אילמים בהיקף מלא", וזאת בהתאם לחוות דעת רופא מוסמך ממרץ 2010.

כמו כן, הועדה ציינה כי התובע למד בבית ספר לחרשים ובמשך כ-10 שנים עבר בתור מתקן נעליים במפעל אשר נסגר זה מכבר. לפיכך, נקבעה לאחרון קצבה למשך תקופה זמנית על מנת לסייע לו לשוב לשוק העבודה, ועם תום התקופה המדוברת הופחתה הקצבה ב-40%. הקצבה הופחתה משום שהמערער הוגדר "בעל הרגלי עבודה טובים אשר מאפשרים השתלבות בשוק העבודה".

הטענה העיקרית של המערער בבית הדין לעבודה הייתה כי הועדה הסתמכה על חוות דעת פקיד השיקום, אשר הפחית את דרגת האי כושר שלו בגין "חוסר שיתוף פעולה". המערער טען כי סירובו של מבוטח לשתף פעולה יכול להביא להפחתת גמלה אך לא בדרך של הורדת דרגת אי כושר להשתכר, אלא על ידי החלטה של פקיד התביעות מתוקף סמכותו של האחרון לפי סעיפים 217-218 לחוק הביטוח הלאומי.

החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים - סבירה

בית הדין לעבודה דחה את התביעה. בניגוד לועדה הרפואית הראשונה, ועדה לעררים פועלת בתחום אשר איננו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה. בית הדין ייעשה שימוש בסמכותו להתערב בהחלטת וועדה זו במקרים "קיצוניים וחריגים בלבד". הפסיקה קבעה לא אחת כי השאלה האם פלוני כשיר לעבוד זוכה לתשובה במסגרת הוועדה המיומנת ובית הדין אינו יכול להחליף בעניין זה את שיקול דעתה של הוועדה (כל אימת שלא נפלה טעות משפטית בהפעלת שיקול הדעת הנ"ל).

      קראו עוד בתחום:

• החלפת הרכב ועדה רפואית לאחר דיונים רבים ומספר ערעורים
• גמלת שאירים לאלמנה אשר הייתה נשואה זמן קצר וידועה בציבור זמן ארוך
• קצבת שאירים ממקום העבודה של הבעל המנוח למרות חיים ארוכים בנפרד

מבחינת המקרה לגופו, בית הדין קבע כי המערער לא השכיל להוכיח טעות משפטית כאמור. הוועדה ראיינה את המערער, באמצעות אשתו אשר שמשה לו בתור מתורגמנית, ורשמה את תלונותיו של האחרון אשר נגעו לכך שהוא לא מצליח להתקבל לעבודה מחמת מגבלותיו. הוועדה פרטה לעומק את הליקויים מהם המערער סובל ואת אחוזי הנכות אשר נקבעו לאחרון במרוצת השנים.

בנוסף, בית הדין כי הוועדה עיינה במסמכים הרלבנטיים לרבות בחוות דעתו של רופא מוסמך. למעשה, החלטתה התבססה, כדין, על כך שמדובר באדם אשר למד בבית ספר לחרשים, ואף עבד בעבר תקופה משמעותית.

לגבי ה"הפחתה" בדרגת האי כושר. בית הדין קבע כי לא מדובר בהפחתה אלא בקביעת דרגת אי כושר צמיתה. הקביעה על שיעור של 60% נעשתה בניגוד ל-75% הקודמים, וזאת כאשר בית הדין מציין שדרגת האי כושר הגבוהה יותר נקבעה לתקופה זמנית בלבד ולמטרות שיקום. "בכל מקרה", נכתב בפסק הדין, "אין עסקינן בהפחתת דרגת אי כושר אלא בקביעה דרגת נכות צמיתה בשיעור אחר לאחר שנקבעו דרגות אי כושר באופן זמני לצורך השיקום המקצועי. אשר על כן נדחית טענת המערער ככל שהיא נוגעת לסברה בדבר הפחתת שיעור אי הכושר".