תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי – סטייה מהדרגה הקבועה במבחנים
| דרגו את המאמר |
|
תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי הינה תקנה אשר משקלה עבור הנפגע הינו משמעותי ביותר. תקנה זו איננה מתחשבת רק בנזק אשר נגרם לנפגע כתוצאה מנכותו, אלא גם בהשלכות הכלכליות של הנזק על הנפגע באופן ספציפי. הרציונאל העומד מאחורי תקנה זו הוא כי סעיפי הליקוי השונים הינם זהים, אך השפעתה של נכות ספציפית משתנה מאדם לאדם וממקצוע למקצוע. כיצד באה תקנה 15 לידי ביטוי בפועל? פרשנות לעניין זה ניתנת על ידי בחינת הפסיקה המתאימה – מן האובייקטיבי אל הסובייקטיבי.
התקנה קובעת כי הועדה רשאית לקבוע לנפגע דרגת נכות יציבה גדולה, עד מחצית מזו אשר נקבעה לנכה מכוח תקנות 14 או 31(ב), וזאת בהתאם לגילו ומקצועו של הנפגע (כל אימת שכתוצאה משינוי זה לא תעלה דרגת הנכות היציבה על 19% אם דרגת הנכות נמוכה מ-20%, ולא מעל ל-100%).
כמו כן, הועדה מחויבת - לפי התקנה - להתחשב במקצוע של הנפגע במקרים בהם הוא אינו מסוגל, לדעתה, לחזור לעבוד בעיסוקו עובר לפציעתו. או כאשר הנכות גרמה לנפגע לירידה ניכרת בהיקף עבודתו (והכנסותיו) לזמן בלתי מוגדר ובלתי מוגבל.
סעיף ד' לתקנה קובע כי הועדה תקבע את דרגת הנכות בהתאם לתקנה זו רק לגבי פגימות אשר נבעו מהפגיעה בעבודה אשר בגינה נקבעה דרגת הנכות, וזאת לאחר שנוכו פגיעות אשר אינן קשורות לפגימה זו. לדוגמא, אדם אשר נקבעו 40% נכות בגין פגיעה בראש, וועדה רפואית הפחיתה 10% מכך בגין פגיעות קודמות, דרגת הנכות לפי התקנה תתייחס ל-30% נכות בלבד.
חשוב לדעת כי התקנה מגדירה את פעולותיה של הוועדה כרשות, דהיינו לפי שיקול דעת. בבית הדין הארצי נקבע כבר כי מוטל על הועדה לפעול מיוזמתה על מנת להתייחס לתקנה זו כאשר היא בודקת את כלל הפרטים העומדים לשיקול דעתה. כמו כן, התקנה תופעל רק במקרים של קביעת נכות יציבה ולא תופעל לגבי נכות זמנית (גם אם זו נקבעת לזמן רב). הגדלת דרגת הנכות תהיה במחצית, שליש, רבע, הגורם אשר מכתיב את השער.
ועדת רשות על פי תקנה 18(א) - אשר יושבים בה רופא, פקיד שיקום ופקיד תביעות – היא זו אשר תקבע את הירידה בהכנסותיו של המבוטח אל מול הצורך בהגדלת דרגת נכותו. ההתייחסות למקצוע של המבוטח תעשה גם בהתאם לעבודתו עובר לתאונה, וגם בהתאם לכישוריו וסיכוייו להשתלב בשוק העבודה לאחר התאונה.
אובדן מקצוע
ישנם אנשים אשר נאלצים להתמודד עם אובדן מקצוע בגין תאונת עבודה. לדוגמא, פסנתרן אשר שתי ידי נקטעו. יש לציין כי לעיתים מחזיקים מבוטחים במספר עיסוקים או בעיסוק ישן-נושן. למשל, אדם מחזיק ברישיון עריכת דין אך במשך 25 שנה עבד בתור נהג מונית. במקרים אלו, ייתכן ובית המשפט לא יתייחס להכשרותיו הישנות של המבוטח ועניינו ייקבע בהתאם לעבודתו בתקופה שלפני התאונה. יצוין, עם זאת, כי כאשר המקצוע השני הינו רלבנטי, ייתכן ובית המשפט יתייחס אליו במסגרת החלטתו. במידה ומדובר בסטודנט הלומד מקצוע, אין להתייחס למקצועו העתידי של המבוטח.
קראו עוד בתחום זה:
- אי המצאת פרטים תביא לדחיית תביעה לקבלת הבטחת הכנסה
- משכורת של עובדת הועלתה באופן פיקטיבי על מנת להגדיל דמי לידה
- תשלומים של למעלה משלושה מיליארד שקלים בגין תאונות עבודה ב-2010
- התכופפות בעבודה והחמרה בכאבי גב - האם תאונת עבודה?
ועדה הרשות בודקת אפוא מהי מידת הפגיעה במקרה המונח לפניה והאם היא בעלת השפעה קונקרטית על המבוטח. לאחר מכן נמדדת מידת השפעה זו על עיסוקו בפועל. לדוגמא, אדם אשר איבד אצבע אינו יכול לטעון כי עבודתו בשיפוצים לא תוכל להתבצע עוד ומקצועו אבד. ההחלטה איננה מנסה לצפות את העתיד והיא מתייחסת לנסיבות המקרה בעבר ובהווה. דהיינו, ועדת הרשות אינה יכולה לשלול העלאת דרגת הנכות מתוך נקודת הנחה שאדם יכשיר עצמו לעסוק בתחום אחר בעקבות התאונה.
נוסחה של התקנה כיום קובע כי ועדת הרשות יכולה להתחשב במבוטחים כאשר הללו אינם מסוגלים כלל לחזור לעבודתם או במידה וחלה בהכנסותיהם ירידה ניכרת לזמן בלתי מוגבל. פרשנות סובייקטיבית לעניין מוגדרת בחוק כרלבנטית רק כאשר אחד התנאים בתקנה 15(ב) מתקיימים – הנכה אינו מסוגל להמשיך ולעבוד בעיסוקו הקודם, או חלה ירידה של ממש ביכולת השתכרותו בגין הנכות.
כיצד מחשבים ירידה בהכנסות?
בבוא בית המשפט לבחון את הירידה בהכנסותיו של הנפגע, נעשה החישוב באופן הבא השכר החודשי הממוצע בשלושת החודשים שלפני האירוע (או מועד תחילת הזכאות לגמלה כאשר מדובר במחלת מקצוע) בהשוואה לשכר החודשי הממוצע בשלושת החודשים אשר קדמו לחודש בו הועדה דנה בתקנה 15 בעניינו של המבוטח.
במידה ובין מועד הזכאות לגמלה או מועד הפגיעה, לבין מועד דיון הועדה בתקנה 15, חלף זמן רב, יש להגדיל את השכר החודשי הממוצע במדד אשר מבוסס על שינויים בשכר הממוצע במשק.
