מורה אשר הורשע בפלילים בתקיפת תלמיד ישלם לנפגע פיצויים בגין נזקי גוף

דרגו את המאמר

תלמיד יפוצה לאחר שהותקף על ידי מורה

האם תלמיד אשר התחצף למורה, וידוע כתלמיד "בעייתי", לא יהיה זכאי לפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מתקיפת המורה? האם ניתן להפחית מסכום הפיצויים אשם תורם כאשר מדובר בילד בן 14 אשר התנהג כלפי מחנכו בצורה מזלזלת ופרובוקטיבית? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט המחוזי במסגרת תביעה של תלמיד לנזקי גוף.

התובע היה במועד התאונה תלמיד כיתה ח' בבית ספר בבית שמש. הנתבע היה בתקופה זו מורה למחשבים בבית הספר. כנגד המורה הוגש כתב אישום בגין תקיפת קטין במסגרתו הוא הורשע ונגזרו עליו עונש מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי לתובע – המתלונן.

לאחר מתן גזר הדין, הגיש התובע כנגד הנתבע תביעה אזרחית נגררת לפלילים. תביעה זו הייתה תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע כתוצאה ממעשיו של הנתבע. במהלך הדיונים בבית המשפט המחוזי, היו בעלי הדין נאמנים לגרסתם. מצד אחד, התלמיד טען כי הוא הוכה על ידי המורה, מצד שני המורה כפר באשמה מכל וכל.

משמעות הכרעת הדין הפלילי

סעיף 42 א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א - 1971 קובע כי ממצאים ומסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם. מדובר במקרה זה בכתב אישום אשר ייחס לנתבע עבירת תקיפת התובע בכך שנגח בפניו וגרם לו לשבר באף.

גרסתו של התובע התקבלה בהליך הפלילי והשופט רון אף כתב בהכרעת הדין כי הגרסה "הוכחה לחלוטין" וניתן ללמוד על אשמת הנאשם שהיא הוכחה "מעבר לספק הסביר, אלא ברמת ודאות שניתן להגדירה כמוחלטת".

      קראו עוד בתחום:

• פציעה במהלך שיעור התעמלות - פיצויים לתלמידה שנפגעה
• פעוט נפגע בתאונת דרכים לאחר אי סגירת שער הפעוטון
• פיצויים בגין נזקי גוף לילד שנפגע בביצוע קפיצת פארקור בהפסקה בבית הספר
• האם פנימייה הפועלת בהתנדבות חייבת בתשלום פיצויים לאחר תאונת תלמידים?

כפועל יוצא מהכרעת הדין, ואמרותיו חד המשמעיות של השופט, בית המשפט קבע כי עבירת האלימות הוכחה גם בהליך האזרחי. אי לכך, מדובר בתקיפה כמשמעה בסעיף 23 לפקודת הנזיקין.

האם אשם תורם?

הנתבע טען כי גם אם ייקבע שהוא חייב לשלם לתובע פיצויים, יש לגזור מסכום זה אשם תורם. יש לציין כי סוגיית אשם תורם וקטינים איננה עניין של מה בכך בהליכים אזרחיים בהם התובעים הינם תלמידים. לטענת המורה מדובר בילד אשר הודה כי הוא "היפראקטיבי", ולמרות המלצה לטיפול ברטלין, הילד לא נטל תרופה זו ואף הודה בקיום בעיות משמעת.

בית המשפט דחה טענה זו. "גם אם התנהגותו של התובע (אשר נכנס לבית הכנסת, ללא כיפה וסירב לצאת, כפי שנתבקש) חרגה מהמקובל והנדרש ממנו כתלמיד בכלל ובבית ספר דתי בפרט, הרי שיש לזכור כי מדובר בנער שהיה בעת ההיא כבן 14", נכתב בפסק הדין. התנהגות פרועה או פרובקטיבית של תלמיד איננה מצדיקה אובדן עשתונות והתנהגות בחוסר איפוק מצד איש חינוך ו\או מורה. יהא חטאו של תלמיד חמור ככל שיהיה, כתבה השופטת, אין הצדקה לנקיטת אלימות מצד מורה.

השופטת אף הביאה את דבריו של השופט רון מהכרעת הדין הפלילית בעניינו של הנתבע:
"אין הדעת נותנת שבשעה שמתחייבת מצוות ההוראה דוגמה אישית, תינקט בין כותלי בית הספר אלימות מצד מורה הנמנה עם צוות בית הספר. לאלימות מצד מורה אין הצדקה בשום מקרה ובשום נסיבות, תהא הסיבה אשר תהא, אך בוודאי ובוודאי, כשכל חטאו של התלמיד היה שנשרה הכיפה מעל ראשו".