תביעה נגד ביטוח לאומי בגין שלילת תושבות לאחר חתונה עם תושב שטחים

דרגו את המאמר

אזרחית ישראלית התחתנה עם ערבי מהשטחים, האם איבדה את התושבות?

מעמדו של פלוני בתור תושב ישראל הינו תנאי בסיס לקבלת זכויות מכוח מרבית ענפי חוק הביטוח הלאומי (ואף חוקים נוספים בתחום הביטחון הסוציאלי בישראל כגון חוק הבטחת הכנסה, חוק ביטוח בריאות ממלכתי, חוק פיצויי נפגעי גזזת, חוק משפחות חד הוריות וכדומה).

במקרים בהם תושבות בישראל מהווה תנאי לתחולת ענפי ביטוח אלה, מדובר למעשה על הזיקה בין המדינה לבין המבוטחים. מדובר אפוא בזיקה קבועה אשר יוצרת מחויבות הדדית בין החברה לבין מבוטחיה.

שיטת הביטחון הסוציאלי מבוססת על שיטת ביטוח, דהיינו תשלום דמי ביטוח חודשיים על ידי המבוטחים או בעדם, וכן הקצבות של אוצר המדינה למוסד לביטוח לאומי. מרבית המימון מגיע מדמי הביטוח. לפיכך, תושבות בישראל מבטיחה גם תשלום נמשך של דמי הביטוח הלאומי ונשיאה בנטל זה.

      קראו עוד בתחום:

• דמי פגיעה לשוהה בלתי חוקי, האמנם?
• פיצויים לאחר תאונת דרכים שארעה ברצועת עזה לפני תוכנית ההתנתקות
• הפצת שמועות בדבר אונס בין בני משפחה - תביעה בגין לשון הרע

הנשיאה בנטל אינה רק בתקופות האכשרות המינימאליות אלא בדרך כלל אף מעבר לתקופות האכשרה. הלכה היא כי אין זה נכון לקבוע מרשם או נוסחה כוללים אשר עונים על כל המצבים בהם נשאלות שאלות כגון – האם פלוני הוא תושב ישראל? האם פלוני רכש מעמד תושבות? האם תושבות נפסקה?

התשובה לשאלות אלו מתקבלת ממכלול הנסיבות במקרה הנדון. יודגש כי בחשבון סופי תקבע הזיקה למעשה. דהיינו, זיקה בין פלוני למדינה שאין בה ארעיות או זמניות והיא מוכיחה שישראל הינה ביתו ומרכז חייו של האדם.

המבחן העיקרי עוסק בסוגיה – היכן מצוי מרכז חייו של אותו אדם. לדוגמא, חוסר זיקה לישראל יכול לבוא לידי ביטוי במקרים כגון קבלת רישיון עבודה קבוע בחו"ל, רכישת מקום מגורים בחו"ל, עבודה במקום עבודה קבוע במשך פרק זמן משמעותי, ניתוק של קשר כלכלי כל שהוא עם ישראל וכדומה.

במידה ופלוני טוען לקיומה של תושבות, והמוסד לביטוח לאומי מתנגד להכיר בו כתושב ישראל, מוטל נטל ההוכחה על כתפי ה"מבוטח". עם זאת, יש להבחין בין תושב ישראל אשר שהה מחוץ לישראל תקופה ארוכה, לבין אדם אשר מלכתחילה לא היה תושב ישראל. במקרים בהם הטוען לתושבות ישראלית מחזיק בתעודת זהות כחולה, עובר נטל ההוכחה לכתפי המוסד לביטוח לאומי (ועליו מוטל לשכנע את בית הדין כי לא מדובר בתושב ישראלי).

תושבות ערבים ישראליים אשר התחתנו עם ערבים מיהודה ושומרון

בישראל ישנו מעמד משפטי שונה לתושבי ישראל הערבים, האוחזים בתעודות זהות כחולות, לבין ערבים המתגוררים ביהודה ושומרון. פעמים רבות, תושבי יהודה ושומרון אינם מורשים להיכנס לשטחים שמעבר לגדה המערבית וזאת מטעמים ביטחוניים וכלכליים שונים.

במקרה אשר נדון בבית הדין לעבודה, טענה תושבת טייבה, עיר בה התושבים מחזיקים בתעודות זהות ישראליות, אשר התחתנה עם ערבי תושב יהודה ושומרון, כי לא איבדה היא את תושבתה הישראלית חרף חייה ביהודה ושומרון במשך תקופה ארוכה.

התובעת טענה כי היא התחתנה בשנת 2005 עם תושב יהודה ושומרון וגמרה אומר לעבור ולגור עימו בכפרו. לטענתה, מגורים אלו נמשכו חודשיים בלבד ולאחר מכן היא חזרה להתגורר בטייבה. התובעת הוסיפה כי בעלה והיא לא התגרשו והיא אף הביעה תקווה כי הבעל יקבל אישור לשהות מחוץ ליהודה ושומרון.

בית הדין לעבודה קבע כי עד סוף שנת 2007, זיקתה של התובעת למקום מגוריו של בעלה הייתה גבוהה יותר מזיקתה למגוריה בעיר טייבה. עם זאת, בדצמבר 2007, בשל מחלוקות שונות בין התובעת לבין משפחת הבעל, החזירה התובעת את חייה חזרה למקום הולדתה.

מסמכים כגון פתיחת חשבון בנק, גיליונות רפואיים

התובעת אף הציגה מסמכים נוספים אשר תמכו בגרסתה כי "מרכז חייה" הינו בטייבה כגון - אישור בגין מעקב בתה בטיפת חלב בטייבה, חשבונות חשמל שהופקו על שמה, חשבונות ארנונה, פירוט תנועות חשבון, אישור על ביקורי רופא במרפאת טייבה, פירוט חיובי כרטיס אשראי על שם התובעת, אישור על טיפול שקיבלה התובעת בבי"ח מאיר ועוד.

בית הדין לעבודה ציין כי לא ניתן היה לקבוע בוודאות האם התובעת הינה תושבת ישראל וממתי. עם זאת, לאור שקילת העיקרון של "עוול מול עוול" (במסגרתו מקובל לקבל את גרסתו של המבוטח בתחום הביטחון הסוציאלי מתוך תכליתה של מערכת חקיקה זו), הוחלט להקל על התובעת ולקבוע כי ממועד פתיחת חשבון הבנק בטייבה, יש להכיר בה כתושבת ישראל לעניין הזכויות הרלבנטיות.