גמלת שמירת הריון אובדן כושר עבודה חלקי

דרגו את המאמר

אובדן כושר עבודה שמירת הריון

נשים רבות נאלצות להיכנס לשמירת הריון. בסיטואציות אלה, ברור אפוא כי האישה איננה יכולה להגיע לעבודה כתמול שלשום. אי לכך, המוסד לביטוח לאומי משלם לנשים בשמירת הריון גמלה מיוחדת. מדובר בעוד אחת מזכויות הנשים בעבודה, וזאת בכל הנוגע להריון ולידה. עם זאת, לא תמיד שמירת הריון גורמת מיידית להפסד ימי עבודה מלאים. ייתכן בהחלט מצב בו האישה תפסיד רק ימים חלקיים בלבד. להלן דוגמא למקרה כאמור.

      קראו עוד על שמירת הריון:

• מעמדו של אישור רפואי בנוגע לגמלת שמירת הריון
• גימלת שמירת הריון כאשר עובדת עזבה מקום אחד מתוך שלושה
• ללא אישור רפואי של רופא נשים - לא תאושר גמלת שמירת הריון
• אישור רפואי מטעם רופא פרטי - האם עילה לקבלת גמלת שמירת הריון?

מקרה אשר עניינו אובדן כושר עבודה בגין שמירת הריון הונח לפתחו של בית הדין הארצי לעבודה. האירוע נשוא פסק הדין נגע לעובדת בהריון אשר נאלצה להפחית את שעות עבודתה ככל שהיא התקדמה ב"מעלה ההריון". עם זאת, העובדת לא פסקה מעבודתה לחלוטין. השאלה המרכזית בפסק הדין הייתה - האם האישה הייתה זכאית לגמלת שמירת הריון כאובדן כושר עבודה, גם כאשר היעדרויותיה מהעבודה היו חלקיות בלבד.

בית הדין האזורי מכיר בגמלה חלקית

בית הדין האזורי לעבודה, אשר עסק בתביעה לראשונה, קבע כי התובעת אכן הייתה זכאית לקבל תגמול חלקי בשל שמירת ההריון שגרמה לאובדן כושר עבודה חלקי. זאת חרף העובדה שהעובדת עדיין הגיעה לפרקים לעבודה. המוסד לביטוח לאומי הגיש ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי. במסגרת הערעור, הביטוח הלאומי טען כי לא היה מקום להרחיב את הפרשנות מבחינת זכאות האישה לגמלת שמירת ההריון. בית הדין הארצי דחה את הערעור.

במסגרת הערעור, הודגשה התכלית המקופלת מאחורי גמלת שמירת הריון - הבטחת תשלום בשל אובדן כושר עבודה מחמת מצב בריאותי התלוי בהריון. אי לכך, נקבע כי לא היה מקום לשמוט את זכותה של העובדת ההרה לגמלת שמירת הריון חלקית בגין אובדן כושר עבודה חלקי.

הפרשנות והסעיפים בחוק

חוק הביטוח הלאומי קובע (סעיף 59) כי אישה אשר נעדרת מחמת שמירת הריון ממקום עבודתה, במשך 30 ימים רצופים לפחות, זכאית לקבל בעבור תקופה זו גמלת שמירת הריון. החוק מוסיף וקובע (סעיף 60) כי שיעור הגמלה נקבע בהתאם למשכורתה של העובדת במועדים הרלבנטיים. ואכן, בית הדין הארצי קבע כי נראה לכאורה שהדרישה של המחוקק הייתה לקבוע כי רק היעדרות מימים מלאים תביא להכרה בכך שפלונית איבדה את יכולתה לעבוד בשל שמירת הריון.

עם זאת, בית הדין הארצי התגבר במקרה דנן על המכשול הלשוני אשר היה קבוע בסעיפים הנ"ל (היעדרות של 30 ימים רצופים וחישוב תגמול בהתאם לימים מלאים). בית הדין הארצי פנה כאמור לתכליתו של החוק. נקבע כי באופן ברור גמלת שמירת הריון נועדה להחליף את שכרה של עובדת הרה בסיטואציות בהן מצבה הבריאותי כתלות בהריון איננו מאפשר לה להמשיך לעבוד כתמול שלשום. אי לכך, נקבע כי ניתן לצקת פרשנות רחבה למונח "יום" בחוק הביטוח הלאומי ולראות בעניין זה גם "יום לא מלא".

פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה לא ניתן פה אחד. דעות השופטים נחלקו אפוא בין זכותה של האישה לגמלת שמירת הריון מחד (הרוב), לבין העדר זכות זו מאידך (המיעוט). כיום, ההלכה הפסוקה המחייבת בעניין זה מכירה בזכאותן של נשים לגמלת שמירת הריון בגין אובדן כושר עבודה חלקי (הבא לידי ביטוי בצמצום העבודה אך ללא הפסקתה המוחלטת). אי לכך, במקרים כגון דא, שומה על המוסד לביטוח לאומי לשלם לאישה גמלת שמירת הריון לא מלאה (ובאופן יחסי להיעדרות החלקית).