קבלת ערעור על החלטה שהתקבלה בועדה לביטול חובות בביטוח לאומי

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 1.0 מתוך 5

פגמים בהחלטת הועדה לביטול חובות במוסד לביטוח לאומי

(בל') חי 8552-12-10

בית הדין לעבודה נדרש לבחון עתירה לביטול החלטות שהתקבלו על ידי הועדה לביטול חובות במוסד לביטוח לאומי. העותרת טענה כי נפל פגם בפועלה של הוועדה. לטענתה, בית הדין לעבודה היה צריך לבחון את ההחלטות אשר התקבלו על ידי הוועדה וכן להורות על השבת סכומים שקוזזו על ידי המוסד לביטוח לאומי בעניינה.

יש לציין כי עניינה של התובעת הונח פעמיים לפתחה של הוועדה. בפעם הראשונה הוחלט לקזז 10% מחובה, ובפעם השנייה הורחב הקיזוז לשיעור של 50%. השאלה אשר עמדה להכרעת בית הדין לעבודה הייתה - האם הוועדה לביטול חובות פעלה כמצופה ממנה בתור וועדה הפועל מכוח החוק?

      קראו עוד על המוסד לביטוח לאומי:

• ללא אישור רפואי של רופא נשים - לא תאושר גמלת שמירת הריון
• האם קטין נכה אשר נמצא בפנימייה בעלת אופי שיקומי זכאי לגמלה מביטוח לאומי?
• חירש אילם - קביעת דרגת אי כושר
• אישה חרדית לא תקבל דמי אבטלה בגין סירוב לעבוד במקום ללא הפרדה מגדרית

התובעת במקרה דנן קיבלה מהמוסד לביטוח לאומי קצבת ניידות, נכות כללית, קצבת שירותים מיוחדים ותוספת לגמלה. מחודש ינואר 2004, ובמשך חמש שנים, התובעת שהתה במעון נכים. ביולי 2004 התובעת שלחה לביטוח הלאומי מכתב המודיע כי היא שוהה במכון.

לטענתה, התקופה בין ינואר ויולי באותה השנה הייתה "תקופת ניסיון". במכתב אחר, אשר נשלח על ידי התובעת בינואר 2005, התובעת חזרה על הודעתה הנ"ל וביקשה לברר האם זכאית לקבל את הקצבה.

חרף ההודעה כאמור, אשר התקבלה אצל הביטוח הלאומי, התובעת המשיכה לקבל גמלת שירותים מיוחדים עוד כחודשיים נוספים. דהיינו, 9 חודשים מאז קבלת ההודעה הראשונה. כתוצאה מכך, הצטבר לחובתה של התובעת חוב בסך כ-24,000 שקלים.

עותרת לביטול החוב

התובעת עתרה לביטול החוב וזאת בגין נסיבותיה הקשות. הוועדה לביטול חובות הפחיתה את החוב ב-10% בהחלטה מינואר 2010. התובעת הוסיפה ופנתה בבקשה לבטל חלקים נוספים מהחוב. כמו כן, מחלקת נכויות מיוחדות של המוסד לביטוח לאומי פנתה לוועדה, מבלי שהתובעת ידעה על כך, ותיארה בפניה את הטעויות אשר נפלו בהחלטות המוסד לביטוח לאומי לעניין הודעת התובעת בנוגע לשהות המעון ולמשך הזמן אשר חלף עד ביטול הגמלה.

בפברואר 2010 הועדה דנה בחובה של התובעת והוחלט על הפחתה של 50% מהחוב. יצוין כי התובעת לא הייתה כלל מודעת לדיון הנוסף בעניינה. היא קיבלה מכתב אודות ההחלטה הנ"ל כאשר שלחה מכתב לברור גובה החוב שנותר. התובעת טענה שורה של טענות כנגד התנהלות הוועדה. לדוגמא:

• הועדה הפעילה שיקול דעת שרירותי מבלי להתחשב כלל בנסיבות הרלבנטיות.
• החלטתה של הוועדה התקבלה על בסיס מידע בלתי מדויק וחסר.
• נשללה ממנה, המבוטחת, הזכות לטעון טיעוניה.
• הועדה לא התייחסה לכך שהיא הודיעה בזמן אמת על שהותה במעון.
• הועדה לא התייחסה לכך שהביטוח הלאומי "תרם משמעותית" להצטברות החוב.
• החזר גמלאות ששולמו שלא כדין
   

המסגרת המשפטית - הפעלת שיקול דעת

סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי במידה והמל"ל שילם גמלת כסף שלא כדין או בטעות, הוא יהיה רשאי לנכות את הסכומים מכל תשלום שיגיע ממנו (בין אם בשיעורים ובין אם בבת אחת). כמו כן, המוסד רשאי גם לתבוע את החזר הסכומים במידה והמבוטח נהג בקבלת התשלום שלא בתום לב.

במקרים כגון דא, המוסד לביטוח לאומי מחויב להתחשב במצבו של מקבל התשלום ובנסיבות העניין. דהיינו, עליו להפעיל שיקול דעת ספציפי. הלכה פסוקה היא כי גם זכות אשר שולמה שלא כדין, ובגין טעות של המוסד לביטוח לאומי, אינה מקימה למקבל התשלום את הזכות להחזיק בכספים שקיבל ביתר. "החובה להחזיר תשלום ששולם ביתר, אינה מותנית בחוסר תום לב מצדו של החייב. זאת לא רק מכוח הוראות החוק הנוגעות לעניין, אלא גם מכוח תפקידו של המוסד לביטוח לאומי לשמור על הקופה הציבורית ולדאוג לכך שמבוטחים יקבלו את המגיע להם, לא פחות אך גם לא יותר".

הועדה לא שקלה את עניינה של התובעת באופן ספציפי

במקרה דנן, בין הצדדים לא הייתה מחלוקת כי הגמלה אשר שולמה לתובעת במהלך שהייתה במעון שולמה שלא כדין. אי לכך, קמה למוסד לביטוח לאומי הזכות לגבות ולנכות את הסכומים ששולמו ביתר. עם זאת, היה על המוסד לביטוח לאומי לנהוג בהתאם להוראות סעיף 315 המוזכר לעיל. דהיינו, עניינה של התובעת היה צריך להיבחן בהתחשב במצבה ובנסיבות נשוא הסוגיה. כמו כן, היה על המל"ל לבחון האם התובעת נהגה בקבלת התשלום בחוסר תום לב.

בית הדין לעבודה קבע כי לא רק שעניינה של התובעת לא נדון באופן ענייני בפני הוועדה, אלא שההפך הוא הנכון. "איש לא בחן את תום ליבה של המבוטחת, את מצבה הרפואי או את מצבה הכלכלי", נכתב בפסק הדין, "עניינה לא נבדק ולא הופעל כל שיקול דעת בטרם הושת על האחרונה החזר סכומי היתר שקיבלה". בית הדין לעבודה מתח ביקורת על המוסד לביטוח לאומי וקבע כי "נפל חוסר סבירות קיצונית בפועלה של הוועדה בעניינה של התובעת".

דוגמאות להתנהלות הקלוקלת של הוועדה

להלן מספר דוגמאות. ההחלטה בוועדה בפעם הראשונה (להפחית את החוב ב-10%) התקבלה על בסיס מידע של שני גורמים בכירים במוסד לביטוח לאומי, וזאת למרות שהתובעת לא קיבלה הזדמנות להתמודד עם המלצותיהם. כמו כן, לתובעת יוחס חוסר תום לב וזאת למרות שהוסכם על הצדדים שהיא נתנה דיווח על שהותה במעון במועד המוקדם ביותר.

בית הדין הדגיש גם כי הוועדה קבעה שיש להפחית את החוב בהתאם ל"קריטריונים", אך "קריטריונים" אלה לא הוצגו בפני התובעת ו/או בית הדין. בנוסף, התובעת לא זכתה ליידוע בדבר ההליכים אשר נערכים בעניינה. לדוגמא, היא לא ידעה על הפחתת החוב ב-50% במסגרת ההחלטה השנייה, וזאת עד אשר היא שלחה מכתב מטעמה לבחון "היכן עומדים הדברים".

לסיכום,

בית הדין לעבודה הגדיר את עבודת הוועדה כ"התנהלות רצופת פגמים אשר הובילו למסקנות חסרות סבירות באופן קיצוני". אי לכך, נקבע כי יש לבטל את החלטות הוועדה בעניינה של התובעת ולהשיב את העניין לדיון נוסף. השופטים אף המליצו על שינוי הרכב הוועדה.