עצמאי לא שילם ביטוח לאומי ולא יהיה זכאי לדמי פגיעה לאחר תאונת עבודה

דרגו את המאמר

יחסי עבודה בין דירקטור לחברה מול ביטוח לאומי ותביעה לדמי פגיעה לאחר תאונת עבודה

בל (נצ') 3400-11-10‏ ‏

עובדים בישראל זכאים לקבל מהמוסד לביטוח לאומי דמי פגיעה לאחר תאונת עבודה. עם זאת, זכותם של העובדים לביטוח עבודה איננה מוחלטת. מוטל עליהם לשלם מדי חודש את דמי הביטוח ולדאוג לדיווח עליהם כ"עובדים" מול המוסד לביטוח לאומי. כאשר עסקינן בעובד שכיר, האחריות מבחינת ההתנהלות מול הביטוח הלאומי מוטלת על המעסיק. במידה ומדובר בעצמאי, סוגיות אלה הינן באחריותו.

      קראו עוד בתחום:

• בחינת מעמד אישה בעסק משפחתי מבחינת המוסד לביטוח לאומי
• העדר רישום פורמאלי בביטוח לאומי ודחיית תביעה של עצמאי לדמי פגיעה
• האם נפילה של עצמאי בדרך מבית הדואר היא תאונת עבודה?
• יחסי עובד מעביד בין עסק לבעליו - האם דמי אבטלה?

פעמים רבות, עצמאים מנהלים מול החברה בבעלותם יחסים בשני מישורים. מצד אחד, הם בעלי השליטה בחברה, ומצד שני הם עובדים בה כשכירים. אי לכך, האחריות בנוגע לרישום מול הביטוח הלאומי מונחת לפתחו של בעל השליטה העצמאי. דהיינו, במידה ודמי הביטוח לא שולמו, בעל השליטה לא יוכל לטעון כי המעסיק - החברה - לא דאג לעניין זה עבורו (משל הוא היה שכיר ככל השכירים). להלן דוגמא למקרה כאמור.

מדובר באדם אשר לקה באירוע מוחי מסוג דימום תת-עכבישי. בעקבות האירוע, הוגשה למוסד לאומי תביעה במסגרתה הנפגע עתר להכיר במקרה כתאונת עבודה. המוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה מחמת מספר טעמים. המרכזי שבהם היה כי התובע לא היה מבוטח במוסד לביטוח לאומי ולא היה רשום במל"ל, לא כשכיר ולא כעצמאי. כמו כן, המוסד לביטוח לאומי הדגיש כי לא שולמו עבור התובע דמי ביטוח כחוק.

האם מדובר במבוטח?

בית הדין לעבודה נדרש אפוא לבחון האם התובע היה מבוטח לפי פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (הפרק אשר דן בביטוחי נפגעי עבודה). על פי סעיף 77(א) לחוק הביטוח הלאומי, עובד עצמאי נחשב כמבוטח במידה והתקיימו אחד מהתנאים הבאים - העובד דאג לרשום את עצמו כ"עובד עצמאי", או שהוא עשה את המוטל עליו לשם השלמת הרישום. כמו כן, מיותר לציין כי מוטל עליו לשלם את דמי הביטוח הלאומי כחוק.

יודגש כי זכאותו של מבוטח אשר הינו "עובד שכיר" איננה נפגעת כאשר האחרון לא היה רשום בביטוח הלאומי או כאשר דמי הביטוח לא שולמו בעדו. כפי שצוין לעיל, חובת הדאגה לתשלום דמי הביטוח, וכמוה גם חובת הדיווח, מוטלות על המעביד.

במקרה דנן, בית הדין לעבודה קבע כי התובע לא היה רשום במוסד לביטוח לאומי, לא כ"עובד" ולא כ"עובד עצמאי". אי לכך, נותר לבחון מה היה מעמדו בחברה בפועל. התובע טען כי הוא היה שכיר בחברה שהוא היה אחד מבעליה. דהיינו, הוא טען כי הוא היה עובד שכיר בחברה ועל כן הוא היה זכאי לדמי פגיעה. המוסד לביטוח לאומי דחה את הטענות הנ"ל וזאת משום שעסקינן בחברת מעטים.

יחסי עובד מעביד, האמנם?

כפי שצוין לעיל, התובע טען כי הוא השתלב בחברה ועל כן היה ניתן להכיר בו כעובד שכיר מכוח המבחנים שהותוו בפסיקה לבחינת יחסי עובד מעביד. מדובר במבחנים אשר מטרתם לברר את זכאותם של עובדים לזכויות שונות בעקבות קביעה כי התקיימו בינם לבין מעסיקיהם יחסי עבודה. עם זאת, במקרה דנן, התובע טען כי הוא עבד בחברה בה הוא תפקד כבעלים. בית הדין לעבודה דחה את טענותיו. במקרים בהם עסקינן ביחסי עובד מעביד בין בעל שליטה לבין חברה, אין די במבחנים "הרגילים" ויש להוכיח מישור יחסי עבודה באופן קונקרטי.

דהיינו, נטל הוכחה הינו מוגבר. במקרה דנן, בית הדין לעבודה קבע כי אמנם התובע אכן עבד בעיסוקיה של החברה, אלא שהוא היה היחיד אשר עשה זאת בעסק. לאמור, פעולותיו של התובע כעובד בחברה לא היו מנותקות מפעולותיו כבעל השליטה בה. במילים פשוטות, כל שיקוליו של התובע במסגרת עבודתו היו שיקוליה של הנהלת החברה. לדוגמא, התובע החליט מתי לנסוע לחו"ל לשם טיפול בלקוחות, החליט האם לרכוש מכונית לצורכי העבודה מכספי החברה (רכב שנרשם תחת בעלותו האישית), לא משך משכורת מהחברה מאז הקמתה וכדומה.

למעשה, בית הדין לעבודה קבע כי לא היה מנוס אלא להכיר בכך שמדובר בבעל חברה ולא ב"עובד שכיר". אי לכך, היה על התובע, בתור בעל השליטה בחברה, לרשום עצמו כ"עובד עצמאי" בביטוח לאומי או למצער לרשום את עצמו כ"עובד". השופטים קבעו כי לא ניתן לפסוק דמי פגיעה לבעל החברה אשר לא פעל לשם דיווח ורישום בביטוח לאומי, ולא הפריש את דמי הביטוח כחוק.