ביטוח לאומי- חובת הרישום של עצמאי

דרגו את המאמר

חובת הרישום

סעיף 77 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] ,התשנ"ה-1995 קובע את חובת הרישום של עובד עצמאי בביטוח לאומי :

(א) לגבי עובד עצמאי, תנאי לגמלה לפי פרק זה הוא שהמבוטח היה בעת הפגיעה רשום במוסד כעובד עצמאי או שעשה את המוטל עליו כדי להירשם.

מטרת הרישום כאמור בסעיף 77 , שהוא תנאי מוקדם לקבלת גמלה של נפגע בעבודה היא למען תהא בידי המוסד תמונה שלמה, ככול האפשר, של ציבור המבוטחים המתווסף אליו ולמען יוכל המוסד להבטיח כי דמי הביטוח ישולמו. אלמלא חובת הרישום צפוי המוסד להתבע לשלם גמלאות נפגעי עבודה למי שלא שילם מעודו דמי ביטוח ואף דבר קיומו לא היה ידוע למוסד.

חובת הרישום הינה על מנת שניתן יהיה לחייב את המבוטח בתשלום דמי ביטוח וזאת ללא קשר האם הוא יהנה מגמלה כלשהיא על פי החוק. זה טיבו של הביטחון הסוציאלי להבדיל מהביטוח האישי, לפיו:

דמי ביטוח משולמים על בסיס סיוע הדדי בין המבוטחים והבטחת גמלה מדור לדור.

לאור זאת, "אין תובע יכול לבוא בדיעבד ולטעון ולומר לאחר קרות המקרה המזכה בגמלה: "אני אמנם את חובתי החוקית שבלעדיה אין קיום לחוק - לא מלאתי, אבל את הגמלה תשלמו בכל זאת, כי כיום אני נכון לשלם את דמי הביטוח שהיה עליי לשלם משכבר" (אסלאן עומר נגד המוסד לביטוח לאומי).

כיצד תבצע אופן הרישום כעצמאי?

בתקנות הביטוח הלאומי (רישום) תשכ"ג - 1963 נקבע לעניין הרישום לעובד עצמאי כדלקמן:

לעניין הסעיפים 24 ו- 24 (ב) (סעיף 77 לנוסח תשנ"ה- 1995) יראו עובד עצמאי או עובד לשעה כאמור בתקנה 1 (2) כרשום, אם עשה אחד מאלה:

1. נרשם במוסד על ידי מילוי טופס כאמור מתקנה 9.

2. הגיש דין וחשבון ממנו נובע, כי המבוטח הינו עובד עצמאי או עובד לשעה, הכל לפי העניין.

3. שילם בתקופה שקדמה לפגיעה בעבודה את כל דמי הביטוח, לפי פרטים 2 ו-6 בלוח י' לחוק והתשלום נעשה בציון שמו, מענו ומספר תעודת זהות של המבוטח במרשם התושבים".

בתקנה 10 ל"תקנות הרישום" צויין, כי ניתן להירשם על ידי משלוח הבקשה בדואר רשום.

ומיהו עצמאי?

בסעיף 1 לחוק הוגדר מעמדו של "עובד עצמאי" , כנגזר מהיקף שעות עבודתו השבועיות ושיעור הכנסתו החודשית הממוצעת, כפי שמצהיר המבוטח בבקשתו להירשם כ"עובד עצמאי".

וזהו נוסח הסעיף:

"עובד עצמאי", לענין שנת מס פלונית או חלק ממנה - מי שעסק באותה תקופה במשלח ידו שלא כעובד (להלן - "משלח יד"), והתקיים בו אחד מאלה:

1. הוא עסק במשלח ידו, לפחות עשרים שעות בשבוע בממוצע.

2. הכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח ידו לא פחתה מסכום השווה  ל50%- מהשכר הממוצע.

3. הוא עסק במשלח ידו לפחות שתים עשרה שעות בשבוע בממוצע והכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח ידו לא פחתה מסכום כאמור בלוח א'.

לענין הגדרה זו רשאי השר לקבוע שיטת חישוב של ממוצעים וכן שיעור אחר במקום השיעור הקבוע בלוח א'."

--

השאלה אם אדם הוא עובד "עצמאי" כמשמעות מונח זה בחוק היא בראש  ובראשונה שאלה עובדתית הנקבעת על פי הראיות, כאשר הנטל מוטל על המבוטח, לרבות הנטל להוכיח  שינוי מעמדו.

קביעת סוגו של המבוטח לעניין חוק הביטוח הלאומי, כעובד, עובד עצמאי, מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, עקרת בית וכו' צריך להיעשות על פי המצב העובדתי לאשורו כמוכח למוסד, לאור תכליתו של חוק הביטוח הלאומי ולא על פי הגדרת מונחים אלה בפקודת מס הכנסה.

נוסיף ונציין את  דבריו של השופט עמירם רבינוביץ בפסק הדין בעניין רמדאן עאטף:

ב. בית דין זה פסק לא אחת, שיש חשיבות רבה להצהרות המבוטח עליהם ביסס המוסד את סווגו, בעיקר, כאשר המבוטח נהנה מהסווג אותו הוא מבקש לשנות במשך שנים, ונזכר לבקש לשנותו רק בעקבות אירוע, שבעקבותיו הסתבר לו, שהסווג ממנו נהנה במשך שנים, היה לו לרועץ, בעת שהוא מבקש לממש את זכותו לגמלה...

ג. במקרה הנוכחי, לא שילם המערער מעולם דמי ביטוח בענף ביטוח נפגעי עבודה מעיקר הכנסתו, דמי שכירות, ובכך נהנה מדמי ביטוח נמוכים יותר. כשהסתבר לו בדיעבד, שעקב ביטוח חסר זה, גם דמי הפגיעה שיקבל יהיו נמוכים בהרבה מדמי הפגיעה שהיה מקבל לו  שילם דמי ביטוח נפגעי עבודה גם מהכנסתו מהשכרת נכסים, ביקש    לשנות את הסיווג.

ד. לא למותר לציין בהקשר זה ועל דרך גזירה שווה את תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ"ד 1984- לפיה אם "אירעה פגיעה בעבודה בשנת מס פלונית, תיחשב ההכנסה, לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמות לפני הפגיעה, כהכנסה לפי שומה סופית..."

תקנה זו תכליתה למנוע הגדלה בדיעבד לאחר תאונת עבודה של ההכנסה המשמשת בסיס לחישוב גימלאות נפגעי עבודה.

ראה: עב"ל 20/99 יעקב סחיק - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) ניתן ביום 18.2.2002.

אותה תכלית קיימת גם במקרה זו, בו מבקש המערער להגדיל בדיעבד לאחר קרות תאונה את ההכנסה המבוטחת בביטוח נפגעי עבודה, לשם הגדלת  גימלאות שאפשר שיהיה זכאי להן עקב התאונה.

ה. היציבות המנהלית וגם המשפטית, מחייבת, ודאי במקרים מעין אלה, להיענות לבקשה לשינוי סווג מעצמאי לסווג של מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי ולהיפך רק מעת הגשת הבקשה ולא למפרע. כך ניתן ללמוד בדרך ההקש מסעיף 5 לחוק הביטוח הלאומי שזו לשונו:

"5.       עובד עצמאי שהיה למבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי ייחשב כעובד עצמאי עד ליום שבו הודיע הוא למוסד, או שהמוסד הודיע לו בדואר או במסירה אישית אף שלא בדואר, על היותו למבוטח כאמור; ואולם רשאי המוסד, לפי שיקול דעתו ולבקשת העובד העצמאי או הזכאי לגמלה מכוחו, לראותו כעובד עצמאי או כמבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי למרות ההודעה האמורה או אף בהעדרה."

דעה ברוח זו עלתה בפרשת רד (שם בסעיף 16 סיפא).

עוד נפסק בפרשת רד ש"המבקש לעקור הצהרה שלו עצמו, צריך ליתן הסבר המניח את הדעת, מה גרם לאותו שינוי בהצהרה".

לסיכום,

המדיניות המשפטית לא תתייחס באהדה לניסיונות שינוי סווג מבוטח בנסיבות כאלה במקרים בהם הרצון להגדיל את גובה גמלאות נפגעי עבודה, גרם למבקש לשנות את שינויי הסיווג, ממנו נהנה עד כה בדרך של תשלום דמי ביטוח נמוכים יותר במשך שנים, כתוצאה מאי תשלום דמי ביטוח נפגעי עבודה מההכנסה מדמי שכירות, המדיניות המשפטית לא בנקל תתייחס באהדה לניסיונות שינוי סווג מבוטח בנסיבות כאלה.

כמובן, שאין להוציא מכלל אפשרות מקרים של שינוי סיווג מבוטח למפרע, אך אלה צריכים בעיקרון להיות מקרים חריגים."