האם מדובר בעזרה משפחתית או שמא עסקינן ביחסי עובד מעביד - תביעה לדמי לידה

דרגו את המאמר

דמי לידה בעבודה בעסק משפחתי

זכאותה של עובדת לדמי לידה נובעת מסעיפים 40(ב)(1), 49 ו-50 לחוק הביטוח הלאומי. סעיף 40(ב)(1) קובע כי עובדת תהיה זכאית לדמי לידה ובלבד שהיא בת 18 ומעלה, מועסקת בישראל, היא ומעבידה הם תושבי ישראל, וחוזה העבודה נקשר בישראל. סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי כאשר עובד ומעבידו הינם בני משפחה, יש לבחון האם העובד עבד במפעל באופן סדיר והאם – במידה והעובד לא היה מועסק במפעל – היה מועסק אחר במקומו.

קרבה משפחתית איננה שוללת לכשעצמה את קיומם של יחסי עובד מעביד בין בעל ואישה. עם זאת, היות ודמי לידה משולמים מהקופה הציבורית, בית הדין בוחן בקפדנות סיטואציות בהם המועסק והמעסיק קשורים בקשר משפחתי. על בית הדין לבחון האם מדובר בעבודה אשר בצידה חובות וזכויות, או שמא עסקינן ב"עזרה משפחתית" גרידא.

      קראו עוד בתחום:

• משכורת של עובדת הועלתה באופן פיקטיבי על מנת להגדיל דמי לידה
• האם אם מאמצת זכאית לקצבת ילדים ודמי לידה?
• תביעה לדמי לידה לאחר עבודה בעסק משפחתי

במסגרת בחינה זו, בית הדין נותן משקל לפרמטרים שונים כגון מסגרת שעות העבודה, שכר העבודה (כיצד שולם, האם ריאלי או סמלי) וכדומה. כמו כן, הנטל להוכחת יחסי העבודה בין הצדדים מוטל על התובע את קיומם. במילים אחרות, במקרה דנן היה על התובעת להוכיח כי בינה לבין בעלה התקיימה מערכת של חובות וזכויות, ולא מדובר בעזרה משפחתית התנדבותית. בית הדין קבע כי התובעת לא הרימה את הנטל הדרוש לכך.

סתירות לגבי היקף העבודה

התובעת טענה כי עבודתה כללה את החלק האדמיניסטרטיבי של העסק, לרבות ליווי לקוחות לרכישת מוצרים ועיצוב הבית, מענה לטלפונים, התנהלות מול הבנקים, פרסום בעיתונים וכדומה. בית הדין לעבודה קבע כי אכן ייתכן והתובעת ביצעה חלק מהמשימות הנ"ל, אך לא הוכח היקף העבודה ו\או העובדה כי העבודה הנ"ל חורגת מעזרה משפחתית בין בני זוג.

ראשית, התובעת נשאלה אם היא עובדת מהבית והיא ענתה כי היא לא עובדת בבית אלא נוסעת לפגישות הקשורות לעסק ברכבה הפרטי. עם זאת, בהמשך הוכח כי חדר בבית הוסב להיות משרד עבור התובעת. סתירות נתגלו גם בעדות בעלה של התובעת בבית הדין. בתחילה טען הבעל כי התובעת מלווה כ-20% מהלקוחות מחוץ לבית, ולאחר מכן טען האחרון כי מרבית העבודה נעשתה בבית באופן מוחלט. למעשה, לא הוכח היקף העבודה הדרוש.

שינויים לא מוסברים בשכר - כולל עלייה משמעותית בחודשים שלפני הלידה

התובעת זכתה לשכר חודשי עליו העיד רואה החשבון של העסק. עם זאת, שכר זה לא היה סדור ולעיתים הוא היה אף גבוה משכרו של הבעל – הבעלים של העסק והעושה את השיפוצים. המוסד לביטוח לאומי טען כי הסיבה לכך שלא הייתה הלימה בין עבודת התובעת לבין שכרה מעידה על כך שההפרשים בשכר נעשו לצורכי מיסוי.

דהיינו, לא ניתן ללמוד משכרה של התובעת לגבי ביצוע עבודה בפועל. זאת ועוד, שכרה של התובעת עלה באופן משמעותי בסמוך לפני הלידה. התובעת ובעלה טענו כי מדובר בהעלאת השכר לצורכי משכנתא אך טפסים מהבנק לא הוצגו. כמו כן, עלה חשד כי השכר הועלה על מנת להעלות את שיעורם של דמי הלידה.

"התובעת ובעלה בחרו להציג מצגים שונים כלפי גורמים שלישיים בנוגע לשכרה של התובעת, באופן שאינו הולם את המציאות", נכתב בפסק הדין, "לפיכך, לא ניתן להסתמך על נתוני המשכורת של התובעת גם ביחס לתביעתה לדמי לידה".

יתרה מכך, השופט התייחס לכך כי ייתכן והעלאת השכר בסמוך ללידה נועדה להציג מצג כוזב מול הביטוח הלאומי – "כמו כן, לא ניתן לשלול את האפשרות שההעלאה המשמעותית נועדה להציג מצג שווא דווקא בפני הנתבע". לכך ניתן היה להוסיף כי התובעת לא קיבלה תנאים סוציאליים מהעסק (כגון דמי הבראה), ולא נמצא עם "עזיבתה" עובד מחליף לתפקיד אשר "בוצע על ידה".