ליווי של עורך דין בועדה רפואית בביטוח לאומי, האם מותר?

דרגו את המאמר

שאלה זו עלתה בפסק דין שניתן לאחרונה בבית הדין לעבודה מפי כב' השופט אילן איטח. באותו מקרה הוגש ערעור על החלטת הועדה הרפואית עקב אי מתן אישור לכניסת עורך הדין עם המערער. המערער העלה מספר טענות, אחת מהן כוונה כנגד העובדה שעל אף שב"כ המערער הגיע עם המערער לבדיקה בפני היועץ, הוא התבקש לצאת מן החדר בניגוד לזכותו להיות נוכח בבדיקה.

בית הדין קבע כי:

זכותו של מבוטח להיות מלווה באדם

אין חולק על זכותו של מבוטח להיות מלווה באדם בעת ביצוע הבדיקות הגופניות . זכות זו נגזרת גם מעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית כמו גם מעקרונותיו של חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996. בנוסף, אין חולק על זכותו של מבוטח להיות מיוצג ע"י עו"ד בפני הועדה לעררים. זכות זו נגזרת הן ממהותה של הועדה לעררים כרשות ’מעין שיפוטית’ והן מהוראותיו של סעיף 22 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961.

האם זכויות אלה, מתפוגגות להן מקום שנערכת הבדיקה הגופנית ע"י הועדה לעררים? כב' השופט סבר כי התשובה לכך היא ’לא’ רבתי:

"על הטוען להעדר זכות לנוכחות בא כוח בעת הבדיקה הגופנית מוטל הנטל להוכיח את טענתו. בהתאם לעקרון החוקיות מה שלא נאסר על האזרח מותר, במיוחד מקום בו ההוראות המזכות את המבוטח בייצוג בפני הועדה לעררים לא סייגו עצמן לחלקים מההליך המתנהל בפני הועדה לעררים.

למעשה – המשיב בחר להתעלם בטיעוניו מטענתו זו של המערער ולא המציא הסבר מניח את הדעת למניעה מב"כ המערער להיות נוכח בבדיקה, ובכך יש טעם לפגם. אינני מצליח להעלות על דעתי טעם טוב שכזה. ראשית, הליך הבדיקה הגופנית הוא חלק מהליך ’גביית הראיות’ ואחד השלבים בדרכה של הועדה לעררים לקבוע את דרגת הנכות הרפואית. ולכן לא יעלה על הדעת כי ימנע ממייצגו של אדם להיות נוכח בשלב ’גביית הראיות’. שנית, לנוכחות בא כוחו של המבוטח יש ערך מוסף בשמירה על זכויותיהם של המבוטחים .

ער אני להוראת תקנה 9 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן – התקנות) שעניינה "נוכחות זרים בשעת בדיקה". התקנה מורה כי "הועדה תבדוק את הנפגע ביחידות, אך רשאית היא להתיר לזולת להיות נוכח בשעת הבדיקה".

אלא שעל תקנה זו כבר נאמר שמטרתה "להבטיח את צנעת הפרט וכבודו של הנבדק בפני הוועדות הרפואיות". דהיינו, תקנה זו לא באה למעט מהזכויות הנתונות למבוטח מכח עקרונות היסוד וחוק לשכת עורכי הדין, ולמעשה גם לא יכולה לעשות כן – שאז דינה יהיה להתבטל.

זאת ועוד, תקנה זו צריכה להתפרש באופן העולה בקנה אחד עם העקרון של זכות הייצוג כאמור. ובמקרה זה אין כל קושי לעשות כן. שהרי מכותרת הסעיף למדים כי התקנה כוונה כנגד נוכחות "זרים" (כגון: המקרה של נוכחות מזכיר הועדה שנדון בעניין ויסמן) ולא כנגד נוכחות מי שהמבוטח מעוניין כי יהיה נוכח בבדיקה – בין אם המדובר במלווה ובין אם המדובר בבא כוחו. לחלופין, גם אם נתייחס לתקנה כפשוטה, הרי שניתן לפרש את סמכותה של הועדה ("רשאית") כסמכות חובה ("חייבת") במקרה שמדובר במלווה או בבא כוחו של מבוטח, להבדיל מ’זולת’ שהוא ’זר’.

כמובן שאין באמור לעיל כדי למנוע מהועדה להפעיל את סמכויותיה (בין הטבועות ובין מכח תקנה 9 לתקנות) ולהורות במקרים הראויים על הוצאתו של הזולת או אפילו המלווה מטעמים מיוחדים ויוצאי דופן (כגון: הפרעה לבדיקה וכד’).

מסקנתי דלעיל תקפה גם למקרה של בדיקה ע"י היועץ, באשר ההליך בפני היועץ הוא חלק בלתי נפרד מעבודת הועדה לעררים, ואין כל טעם לביצוע אבחנה בינו לבינה."

לסיכום,

בית הדין קבע כי פגם זה הוא פגם היורד לשורשו של ההליך שהתנהל, באשר הוא פוגע בעקרונות הצדק הטיבעי ובמראית פני הצדק. גם כך, הועלתה בפסיקה ביקורת על הבעיה המבנית הנוצרת בפעולת הועדות לעררים לפי החוק . על רקע זה קיימת חשיבות עליונה להבטיח למבוטח שקיפות מקסימלית של ההליך המעין שיפוטי בפני הועדה לעררים.

בית הדין ביטל את החלטת הועדה הרפואית וקבע כי על הועדה לפעול מחדש ולמנות מומחה רפואי אחר בתיק. בנוסף פסק בית הדין על הוצאות בסך שך 1000 שקלים.