תביעת הורים כנגד בית ספר והמדינה בעקבות ניסיון התאבדות של קטין

דרגו את המאמר

תביעה נגד בית הספר ומשטרת ישראל בגין התאבדות קטין

ת"א 2212-06

בני משפחתו של תלמיד אשר ניסה לשלוח יד בנפשו, לטענת ההורים בעקבות איומים בבית הספר, הגישו כנגד המשטרה, משרד החינוך, ובית הספר, תביעה נזיקית. התביעה הועמדה על סך של 18 מיליון שקלים. התובעים במקרה דנן היו צעיר בן 30 המצוי בתרדמת, והוריו.

       קראו עוד בתחום:

• תאונות תלמידים
• כמיליון שקלים פיצויים בגין התאבדות עציר
• הזנחת מצב רפואי בגין מצב נפשי - האם התאבדות ופיצויים ממשרד הביטחון?
• תביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים - האם מדובר בהתאבדות?
• התפרצות לכביש מחמת צער, האם תאונת דרכים?
• הכרה במשפחה בתור משפחה שכולה למרות התאבדות חייל כשהוא שיכור
• פסק דין העוסק במבחנים להכרה במי שהתאבד עקב השירות

ההורים טענו כי כאשר התובע היה בבית הספר, הוא סבל פעמים רבות מאיומים מצד גורמים עבריינים. בסופו של דבר, לדבריהם, התובע ניסה להתאבד וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקי גוף קשים ביותר. ניסיון ההתאבדות נעשה על ידי תלייה בחצר הבית. אביו של התובע מצא את בנו בן ה-15.5 תלוי בחצר ומיהר להורידו מהחבל ולהבהילו לבית החולים. בעקבות האירוע, הבן נותר כאשר הוא סובל מנכות סיעודית בשיעור של 100%, זקוק לעזרה צד ג' בהיקף של 24 שעות ביממה, ומצוי למעשה בתרדמת רפואית.

ההורים טענו כי בתקופה נשוא התובענה, גורמים עבריינים נכנסו לבית הספר וניסו לגרום לתלמידים במקום לבצע מעשים פליליים. לטענתם, בנם נשלח על ידי הגורמים הנ"ל לגנוב אופנועים והמעשים בוצעו תחת איומים וכתוצאה מכך ילדם נעדר מבית הספר לעיתים תכופות והתדרדר באופן משמעותי בלימודיו.

ההורים טענו כי כאשר הם הבחינו בירידה המשמעותית בציונים, הם ביקשו להיפגש עם יועצת בית הספר בביתם. לטענתם, במהלך פגישה זו, הם ביקשו מהיועצת להגביר את הפיקוח על בנם. התובעים הוסיפו כי חרף התלונות המוחשיות, הפיקוח על הילד לא הוגבר והטיפול בו לא הונח לפתחם של יועצים חינוכיים. למעשה, טענו ההורים, בית הספר ונציגי הנתבעים המשיכו לפעול – חרף נורות האזהרה - כתמול שלשום.

ההורים טענו כי המדינה ומשרד החינוך לא פיקחו בצורה נאותה על בית הספר ולא עקבו אחר התנהלותם של מנהל בית הספר והיועצים החינוכיים. באשר למשטרה, ההורים טענו כי היה לה חלק בניסיון ההתאבדות וזאת משום שכאשר הקטין נעצר (בעקבות גניבת אופנועים), חקירתו בוצעה ברשלנות וללא גורם המוסמך לכך. כמו כן, ההורים הדגישו כי החקירה התבצעה מבלי שהם נקראו להיות נוכחים בה, והופעלו על הילד במהלכה "לחצים בלתי סבירים".

טענות הנתבעים

משרד החינוך טען כי יש לדחות את התביעה כנגדו וזאת בשל השיהוי הרב בהגשתה. כמו כן, נטען כי ככל שהילד נעדר מבית הספר, האחריות בנוגע לפיקוח עליו רבצה לפתחו של המוסד הלימודי. המשטרה טענה כי התובע נחקר בתחנת המשטרה בהתאם לנהלים, ההנחיות והכללים באשר לחקירת קטינים. השוטרים טענו כי החקירה התנהלה "על מי מנוחות" והתובע "שיתוף פעולה עם השוטרים באופן מלא".

בית הספר טען כי הפעילות העבריינית של התובע התבצעה מחוץ לכותלי המוסד והכניסה למקום הייתה ועודנה מבוקרת. באשר לביקור היועצת, נטען כי הביקור היה מיוזמתה של היועצת ולא בשל בקשת ההורים. כמו כן, נציגי בית הספר טענו כי האחריות למצבו של התובע רבצה לפתחם של ההורים מתוקף אחריותם הראשונית לדאוג לבריאות הנפשית והפיסית של ילדם. הנתבעים טענו כי התובעים לא פנו למשטרה בשל האיומים העבריינים ולא התייחסו למצוקותיו של התובע.

בית המשפט דוחה התביעה

בית המשפט מצא כי דין התביעה להידחות. בנוגע למשטרה, נקבע כי החוקרים לא היו יכולים לחשוד שהתובע עלול לשלוח יד בנפשו והוא לא הראה סימני מצוקה של אדם המבקש להתאבד. אי לכך, נקבע כי המשטרה לא הייתה יכולה לצפות את הנזק שייגרם. באשר למשרד החינוך ובית הספר, נקבע כי ההורים התרשלו בכך שלמרות שהם קיבלו מהמוסד הלימודי דיווחים שוטפים באשר לירידה החדה בציוניו של התובע, לא נדלקה בראשם נורה אדומה והם לא הסיקו מכך כי הילד נמצא במצב קיצוני אשר עלול לגרום לפעולות חריגות.

באשר לפעילות העבריינית אשר שידלה לכאורה את הקטין לבצע את המעשים הפליליים, נטען כי ההורים לא הציגו ראיות באשר לאופיים וזהותם של הגורמים הללו ולא היה ברור כלל כי התובע "נגרר אחריהם". בית המשפט ציין כי ייתכן שהתובע למעשה "פעל בצוותא עם הגורמים העבריינים ולא עשה את המעשים תחת איומים וכפייה".