נפילה בשטח בית הספר ותביעה בגין נזקים נפשיים

דרגו את המאמר

האם קיים קשר סיבתי בין נפילה בבית הספר בכיתה ד' - לנזקים נפשיים בגיל 25?

החלטות בתי המשפט מתחלקות לקביעות באשר לעובדות המקרה, וקביעות באשר לשאלות המשפטיות שחלות על אותו המקרה. כאשר מערערים, בית המשפט ששומע את הערעור, יתערב רק לעיתים רחוקות בקביעות העובדתיות של בית המשפט ששמע את העדויות והתרשם מהם בצורה ישירה. דוגמה לכך ניתן לראות בפסיקתו של בית המשפט העליון, באשר לתאונה שהתרחשה בתוך תחומי אחד מבתי הספר בטירת הכרמל.

מדובר בתביעה אשר עניינה תאונות תלמידים. כאשר התובע היה בכיתה ד', תוך כדי שהוא שיחק במשחק כדור עם חבריו, הכדור עף לגג של בית הספר. התובע טיפס על הגג, אבל במהלך הטיפוס הוא נפל מגובה של כשישה מטרים. אחת המדריכות הגיעה למקום, שוחחה עימו והביאה אותו לביתו. אימו של התובע הגיעה יחד עימו לבית החולים, אבל התובע שוחרר באותו היום.

במשך שנה וחצי מיום התאונה, אין תיעוד רפואי לגבי התובע. התיעוד הרפואי היחיד היה לאחר שנה וחצי זו, כאשר התובע הגיע למיון עקב התעלפות. התובע טוען כי לאחר התאונה, התחיל להרטיב במיטה והתחילו אצלו תופעות של הזעת יתר. כל הבדיקות הנוירולוגיות שבוצעו בתובע, היו תקינות.

עוד נטען, כי אחרי התאונה התובע התדרדר בלימודיו, עד שבכיתה י"א הוא עזב את בית הספר. עם גיוסו לצה"ל, נקבע לו פרופיל רפואי של 64 בגלל בעיות נפשיות. תופעה נוספת עליה התלונן התובע, הייתה הופעה של בעיות בתפקוד המיני בגיל 25.

כארבע עשרה שנים לאחר התאונה, התובע ואימו הגישו תביעה כנגד העירייה ומשרד החינוך , בגין נכות נפשית ואורולוגית. אומנם התביעה טרם התיישנה, אבל בית המשפט ציין כי השיהוי בהגשת התביעה גרם לנזק ראייתי. השאלה העיקרית שהתעוררה במשפט קשורה לקשר הסיבתי שבין נזקיו הנפשיים והמיניים של התובע, והתאונה שהתרחשה.

בחינת הקשר הסיבתי

כאשר בית המשפט בוחן את שאלת הקשר הסיבתי, הוא מחלק את הבחינה לשניים: קשר סיבתי-עובדתי וקשר סיבתי-משפטי. הקשר הסיבתי-עובדתי, בוחן את הדרישה הבסיסית כי נזקו של הניזוק נגרם עקב התנהגותו של המזיק, או שהתנהגותו היוותה את אחת הסיבות לקרות הנזק. הקשר הסיבתי-משפטי, בוחן האם יש שיקולים משפטיים ששוללים את הקשר הסיבתי-עובדתי.

קשר זה נבחן לאור קביעותיו הערכיות של בית המשפט, לגבי השאלה האם ראוי במקרה זה להטיל אחריות על הנתבע. במקרה זה, בית המשפט קבע כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה של הקשר הסיבתי-עובדתי. בית המשפט קבע כי לא בטוח כלל שהתובע נחבל בראשו. לאחר התאונה הוא בעצמו דיווח כי נפל על הגב, וכך גם דיווחו חבריו לכיתה.

באשר לנזק הנפשי, בית המשפט העדיף את עדותו של המומחה מטעם הנתבעים. כמו כן, למרות טענתו של התובע, מבדיקה שנערכה עולה כי לא הייתה ירידה בציוניו ובהתנהגותו של התובע לאחר התאונה. נוסף לכך, התובע לא סובל מבעיות קוגניטיביות, כפי שמצופה ממי שנפגע מפגיעה בראש, שגרמה להפרעות התנהגות.

גם בנושא האורולוגי, בית המשפט העדיף את חוות דעת המומחה מטעם ההגנה, שטען כי אין קשר בין בעיות התפקוד המיני של התובע, והפגיעה אותה חווה בכיתה ד'. עקב אי התקיימותו של הקשר הסיבתי-עובדתי, לא נבחנה כלל שאלת הקשר הסיבתי-משפטי. על כן התביעה נדחתה.

הדיון בערעור

התובע ערער בפני בית המשפט העליון, על החלטתו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון ציין כי על דרך הכלל, ערכאת הערעור נמנעת מלהתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט שדן בתביעה המקורית. הסיבה העיקרית לכך הינה שערכאת הערעור, לא מתרשמת באופן בלתי אמצעי מהעדויות.

ערכאת הערעור אינה שומעת את העדויות שוב, אלא היא מסתמכת על הפרוטוקולים של הערכאה הדיונית. במקרה זה, בית המשפט העליון ציין כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי, נתמכות בעדויותיהם של העדים אשר הופיעו בפניו. לא נראה שנפל פגם מהותי בקביעות העובדתיות של בית המשפט המחוזי, ולכן גם בית המשפט העליון דחה את הערעור. לסיכום, התביעה נדחתה ועל התובע לשלם לנתבעת 10,000 ₪ הוצאות משפט.