פיצויים לקטין אשר לומד בפנימיה לילדים הסובלים מבעיות התנהגות

דרגו את המאמר

פיצויים בגין זריקת אבן על חניך בפנימייה בה לומדים ילדים עם הפרעות התנהגות

תא (עכו) 18323-06-10

מערכת החינוך בישראל מפעילה שורה ארוכה של בתי ספר ופנימיות ברחבי הארץ. חלק ממוסדות החינוך הינם מוסדות מיוחדים אשר לומדים בהם תלמידים עם בעיות התנהגות. מוסדות החינוך הנ"ל מתמחים במתן פיתרונות חינוכיים לצעירים אלה, והם מודעים לכך שמדובר ב"ילדים מיוחדים" שיש לדאוג להם תוך מתן תשומת לב מוגברת. האם עמותה אשר מפעילה פנימייה ובית ספר לילדים עם בעיות התנהגות, תהיה אחראית לפצות קטין שנפגע בשטחה בגין אבן שהושלכה עליו? סוגיה אשר זהו עניינה הונחה לפתחו של בית המשפט השלום בתל אביב.

       קראו עוד בתחום זה:

• ילד נפל מגג מקלט ואחריות עירייה לפיצויים
• האם פיצויים לתלמיד שנפצע בחצר בית הספר במהלך חופשת הקיץ?
• פציעה בשיעור ג'ודו בטכניון - פיצויים לסטודנט
• האם פיצויים לילד שנפגע במהלך משחק?

הנתבעת במקרה דנן הייתה עמותה אשר הפעילה פנימייה ובית ספר לילדים בעלי בעיות התנהגות. בתקופה נשוא התובענה, התובע היה תלמיד בבית הספר אשר שהה בפנימייה. ביום האירוע, התובע יצא לחצר הפנימייה ושם חניך אחר במוסד הלימודי זרק לכיוונו אבן וגרם לו לנזקי גוף. בעקבות האירוע, הוגשה על ידי הקטין והוריו תביעה כנגד העמותה. העמותה שלחה הודעה לצד שלישי למדינת ישראל וזאת בטענה כי המדינה הייתה אחראית לתשלום הפיצויים, ככל שייפסקו, וזאת מתוקף היותה המפעילה והאחראית של בית הספר (וכן המעסיקה הישירה של המורים שעבדו במוסד).

מעבר לכך, העמותה והמדינה טענו כי התובע לא היה זכאי לפיצויים וזאת משום שעסקינן ב"מעשה פתאומי" שמקורו ב"החלטה רגעית של החניך הפוגע". לטענת העמותה והמדינה, לא היה ניתן למנוע את האירוע והגורמים האחראים לא היו יכולים לשנות את מהלך הדברים. למעשה, העמותה הדגישה כי הונהג בזמן ההפסקות "משטר קפדני של פיקוח" אשר כלל תורן על כל עשרה ילדים וסייר מתגבר. לטענתה, חרף ה"משטר הקפדני", לא עלה בידי האחראים בשטח למנוע את המקרה, והדבר אומר דרשני.

בית המשפט קבע בראשית החלטתו כי "אין צורך להכביר במילים אודות אחריותו של מורה כלפי התלמידים הנמצאים תחת חסותו". הלכה פסוקה היא כי "רמת ההשגחה המצופה ממורה הינה כרמת ההשגחה המצופה מהורה". עם זאת, ולמרות שמדובר ב"דרישה לזהירות ברמה הגבוהה", הרי שאין עסקינן באחריות מוחלטת. "לא ניתן לראות מורים ומנהלים של מוסדות חינוך כאחראים בלעדיים לכל נזק שעלול להיגרם לתלמיד", נכתב בפסק הדין, "ייתכן והנזק ייגרם כתוצאה מאירוע בלתי צפוי או התרחשות פתע, ובית המשפט יקבע כי לא הייתה קיימת אחריות על הגורמים החינוכיים".

אחריות בעקבות קטטה בין תלמידים "מועדים לפורענות"

כאשר מדובר בקטטה בין תלמידים, בית המשפט בוחן את האירוע בכללותו ולא רק את השלב בקטטה שגרם לנזק. לדוגמא, מורים אשר צפו בהתלקחות מריבה בין ילדים, ולא הפרידו בין הניצים, יישאו באחריות במידה ובמהלך הקטטה יגרמו נזקים גופניים למי מהמעורבים. במילים אחרות, לא ניתן לשלול את קיומה של הרשלנות משום שהאירוע שגרם לנזק היה "פתאומי". במקרים כגון דא, בתי המשפט בוחנים את נסיבות המקרה הספציפי באופן כולל, וזאת תוך יישום ההלכה הפסוקה והעובדות שיוכחו.

במקרה דנן, המנהלת של המוסד החינוכי הסבירה כי מדובר בפנימייה ובית ספר בו לומדים תלמידים הסובלים מהפרעות התנהגותיות קשות. בית המשפט מצא בעובדה זו "השלכה רבה לעניין התוצאה המשפטית". ראשית, צוין כי האבן אשר נזרקה לעברו של התובע הייתה אבן שנלקחה ממדרון סלעי הנמצא בסמוך לחצר הפנימייה. בית המשפט קבע כי עצם העובדה שאבנים גדולות היו בחצר בית הספר, בהישג ידם של תלמידים "מועדים לפורענות", הייתה לכשעצמה "הפרה של סטנדרט ההתנהגות המצופה ממורים ומחנכים במקרה דנן".

בית המשפט הדגיש כי היה ניתן להגיע למסקנה זו ביתר שאת בשל האמצעים "הפשוטים והזולים" אשר יכלו לסייע לעמותה להסיר את המפגע הבעייתי. "העמותה הייתה יכולה לחזק את אבני המסלעות או להסיר אבנים שהשתחררו מהמסלעה תוך הרחקתן מהישג ידם של חניכי הפנימייה ותלמידי בית הספר", נכתב בפסק הדין.

העמותה טענה כי בחצר בית הספר בעת האירוע נכחו מורים ואנשים מהצוות החינוכי. בית המשפט קבע כי למרות שההשגחה הינה ראויה, ומהווה אמצעי זהירות שאין בלתו (עד כי העדרה מהווה לא אחת עילה לקבלת טענות בדבר רשלנות צוות חינוכי), אין בה די. לאמור, העובדה שהיו מורים בחצר בית הספר לא הייתה יכולה להצדיק את רשלנותה של העמותה מבחינת אבני המסלעות שהיו בעיני הילדים בעלי הפרעות ההתנהגות כ"מכשול בפני עיוור".