תביעה של ביטוח לאומי לאחר מות עובד כנגד המעסיק בגין רשלנות

דרגו את המאמר

תביעה של הביטוח הלאומי לאחר מות עובד כנגד הגורמים האחראים לתאונה

המוסד לביטוח לאומי אחראי לתשלום גמלאות שונות לנפגעים בתאונות שונות, ביניהן תאונות עבודה. כאשר מדובר בתאונת עבודה, באפשרותו של המוסד לביטוח לאומי לתבוע את האחראים לתאונה, לרבות מעסיק העובד הנפגע על מנת שהלה ישיב לו את הסכומים אותם שילם.

במקרה דנן, המוסד לביטוח לאומי הגיש תביעה להשבת גמלאות ששילם ועתיד היה לשלם לאלמנת המנוח, עובד זר אזרח אוקראינה אשר נהרג בתאונת עבודה. התביעה הוגשה נגד גורמים שונים, ביניהם עובדי החברה שבה הועסק המנוח, בעלי החברה, המועצה ששכרה את שירותי החברה וקרנית.

טענות הצדדים

המוסד לביטוח לאומי הגיש תביעתו בעילה על פי פקודת הנזיקין כנגד מעבידי המנוח וגורמים שונים שהיו אחראים למותו, ולחלופין, כנגד קרנית בעילה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975. מנגד, הנתבעת – קרנית, טענה כי המנוח לא מצא את מותו בתאונת דרכים, ולכן יש לדחות את התביעה נגדה. בנוסף, הועלתה טענת התיישנות לאור העובדה כי המוסד לביטוח לאומי צירף את קרנית כנתבעת לאחר חלוף הזמן.

הנתבעים הנוספים, ביניהם מעבידי המנוח שהורשעו בהליך פלילי קודם בניהול אתר עבודה באופן רשלני שלא בהתאם להוראות בטיחות, טענו כי מות המנוח נגרם עקב פעולת מחפרון שעמד בסמוך. כלומר, תאונת דרכים ולא תאונת עבודה. לכן, יש לחייב את קרנית בהשבת הכספים.

האם מדובר בתאונת דרכים?

בית המשפט חילק את הדיון במקרה לשניים. ראשית, נבדקה השאלה האם מדובר היה בתאונת דרכים ולא בתאונת עבודה. המנוח מצא את מותו עת ביצע עבודות בנייה וירד לתחתית תעלת ביוב על מנת להכינה לקראת הנחת צינור. מיד לאחר שירד לתחתית, התמוטט צידה הימני של התעלה, אדמה כיסתה את המנוח והוא נפטר. בעת שהתמוטטה הדופן, עמד מחפרון במרחק של כמטר מהתעלה כשמנועו פועל.

המוסד לביטוח לאומי וקרנית טענו כי התעלה קרסה בשל היעדר תחזוק ראוי של תעלת הביוב ובלא כל קשר לפעולת המחפרון. הנתבעים הנוספים דחו טענה זו. בית המשפט קבע לאור העדויות השונות כי לא הוכח שזרוע המחפרון זזה ממקומה ובכך גרמה לתאונה.

זאת ועוד, לא הוכח כי מחפרון עונה על הגדרת כלי רכב מנועי ולא הוכח כי המחפרון הוא שגרם להתמוטטות התעלה בכוחו המכני. בית המשפט קבע כי לא הורם נטל ההוכחה מצד הנתבעים הטענו לתאונת דרכים. אי לכך, התביעה כנגד קרנית נדחתה. בית המשפט הוסיף כי גם אם התביעה נגד קרנית הייתה מתקבלת, חלה התיישנות שהייתה גורמת לדחיית התביעה.

האם מעבידי המנוח, שהורשעו בהליך פלילי, אחראים למותו של העובד?

בחלקו השני של הדיון, פנה בית המשפט לבדיקת חבותם של מעבידי המנוח. מהראיות עלה כי באתר העבודה היו ליקוי בטיחות רבים. התמוטטות התעלה נצפתה מראש ולא נעשו מאמצים למנוע זאת. בנוסף, המנוח ירד לתעלה כשאינו מוגן כאשר מנהלי העבודה במקום נהגו ברשלנות ולא פיקחו על עובדיהם או דאגו לבטיחותם.

גם בעלי מניות החברה המעבידה נמצאו אחראים על פי החלטת בית המשפט. זאת לאור העובדה כי מטרתם הייתה לחסוך בעלויות עד כמה שאפשר ולכן לא הקפידו על נהלי בטיחות ולא דאגו לחיי עובדיהם. בית המשפט הוסיף וקבע כי גם המועצה, ששכרה את שירותי חברת הבנייה אחראית חלקית למותו של המנוח.

זאת היות והמועצה הייתה מודעת לליקוי הבטיחות במקום, אך לא פעלה להפסקת העבודות או לתיקון המצב. הנתבעים טענו כי יש לייחס למנוח רשלנות תורמת - אולם טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט. בית המשפט קבע כי המנוח פעל בלית ברירה מבלי שהתכוון לתוצאה שנגרמה ולכן אין לייחס לו אשמה כלשהי.

בית המשפט הוסיף וקבע כי בניגוד לטענת המוסד לביטוח לאומי, אין מקום לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד. לטענתו, המוסד לביטוח לאומי הגיש תביעתו באיחור ובכך גרם נזק לנתבעים השונים משום שחיובם, ביחד ולחוד עלול היה להטיל עליהם חיוב יתר. תוצאה זו אינה רצויה על פי המדיניות המשפטית השוללת פיצוי יתר לניזוק. בנוסף, חיוב שכזה עלול לפגוע במטרת דיני הנזיקין – הרתעה מפני מעשים אלו ולגרום לאדישות בקרב המזיקים.

לסיכום, בית המשפט קבע כי לאחר שהונחו על כפות המאזניים האינטרסים השונים של הצדדים, נקבע כי יש מקום לחיובים נפרדים בלבד. אי לכך, הנתבעים חיובו בתשלום פיצויים בשיעור שונה, על פי מידת אשמתם בנסיבות האירוע ובסך הכול נפסקו פיצויים בשווי 349,258 ₪.