דמי לידה והוכחת יחסי עובד מעביד

דרגו את המאמר

דמי לידה לאחר הכרה ביחסי עובד מעביד בתוך המשפחה

יחסי עובד מעביד מהווים לעיתים עניין מרכזי המונח לפתחן של הערכאות המשפטיות. היעדר קיומם של יחסים אלה עלול לפעול כאבן נגף בדרכם של בעלי דין כאשר הם מבקשים זכויות שונות מהמוסד לביטוח לאומי. דוגמא לכך הינה הזכות לקבלת דמי לידה אשר משולמים לעובדת אשר יצאה לחופשת לידה.

      קראו עוד בתחום:

• משכורת של עובדת הועלתה באופן פיקטיבי על מנת להגדיל דמי לידה
• תביעה לדמי לידה לאחר עבודה בעסק משפחתי
• האם אם מאמצת זכאית לקצבת ילדים ודמי לידה?

מדובר בתשלום אשר מטרתו הינה לפצות את היולדת הטרייה בגין אובדן הכנסתה בפרק הזמן בו היא נדרשת להקדיש את מלוא תשומת ליבה לרך הנולד. תנאי הזכאות לקבלת דמי הלידה תלויים בעבודתה של המבקשת. דהיינו, רק אישה אשר עבדה במשך תקופת מינימום (10 חודשים מתוך 14 חודשים לפני היום שבו הופסקה העבודה, או 15 חודשים מתוך 22 החודשים אשר קדמו ליום זה).

פעמים רבות נתקלות נשים בסירוב מצד הביטוח הלאומי לקבל דמי לידה, וזאת מחמת אי עמידה בתנאי סף אלה. אחת הטענות הנפוצות אשר מגבשות דחיית תביעה בעניין זה הינה היעדר קיומם של יחסי עובד מעביד. הדברים מסתבכים והולכים כאשר העובדת טוענת כי עבדה בעסק משפחתי. מיותר לציין כי לא אחת קיים הבדל דק מן הדק בין עבודה לבין עזרה משפחתית. להלן דוגמא לערעור אשר זהו עניינו, ואשר נדון לאחרונה בבית הדין הארצי לעבודה.

אישה עבדה אצל אבי בעלה

המערערת טענה כי היא הועסקה במשך כעשרה חודשים בעסק לתיווך יהלומים בבעלות חמה (אבי בעלה). המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה וזאת משום שלטענתו לא התקיימו במקרה זה יחסי עובד מעביד. המערערת פנתה לבית הדין האזורי לעבודה, לאחר שתביעתה נדחתה, אך גם בית הדין השיב ידיה ריקם.

בית הדין קבע כי יש לדחות את התביעה מחמת מספר טעמים. ראשית, נקבע כי המערערת הייתה למעשה בתקופת התלמדות והקדישה את מירב זמנה ללימוד עבודת תיווך היהלומים. שנית, תקופת העבודה הייתה קצרה ונמשכה רק במהלך ההריון. שלישית, המערערת לא הוחלפה בעובד אחר ואף בעל העסק "הודה" כי הוא לא היה מעסיק אדם נוסף אם לא היה מדובר בכלתו.

בפסק הדין נקבע עוד כי לא הוצגו כרטיסי נוכחות, ולא הייתה כל עדות לגבי שעות העבודה המדויקות. יתרה מכך, סתירות נפלו בגרסאות השונות בנוגע לשעות העבודה. בעדות בפני חוקר הביטוח הלאומי טענה המערערת כי היא עבדה בכל יום מ-8:00 עד 17:00, אך בבית הדין שינתה גרסתה וטענה כי כל יום עבודה הסתיים כבר בשעה 16:00. כמו כן, המעסיק העיד כי המערערת עבדה מ-9:00 עד 17:00. המערערת לא אמרה נואש והגישה ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי.

בית הדין הארצי – אבי הבעל אינו בן משפחה לפי החוק

לשמחתה, בית הדין הארצי קיבל את הערעור. ראשית, בית הדין קבע כי היות ולא מדובר בבני משפחה כהגדרת סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי, תשנ"ה-1995, אין להחיל על המערערת את הכללים הנוקשים הנוגעים ליחסי עבודה בתוך המשפחה.

כמו כן, בית הדין הארצי ציין כי למרות שהמערערת הייתה בתקופת התלמדות, עבודתה כללה התלוות לבעלה במסגרת מכירת יהלומים עבור העסק של אביו. דהיינו, עבודה למען העסק. בנסיבות אלו, קבעו השופטים, אנו סוברים שביחסי ההתלמדות יש משום יחסי עובד מעביד. הלכה פסוקה היא כי מערכת יחסים של התמחות, התלמדות או הכשרה מקצועית תבוא בגדר יחסי עבודה.

לגבי היקף עבודתה של המערערת, בפני בית הדין העידו מספר עדים אשר עובדים בבורסה ליהלומים ואשר טענו כי הם היו רואים את המערערת בבורסה מדי יום. יתרה מכך, עדים אלו הקפידו להגדיר את המערערת, יותר מפעם אחת, כמתווכת יהלומים. בנוסף, פקידה במשרדו של בעל העסק טענה בפני בית הדין כי המערערת הייתה מגיעה לעבודה מדי יום, ואף ביצעה מטלות שונות במסגרת עבודתה לרבות גביית שיקים, העברת יהלומים וכדומה.

למעשה, בית הדין הארצי קבע כי הדגש המרכזי המאפיין את עבודתה של המערערת היה "מכירת יהלומים ועבודות פקידותיות עבור העסק". זאת בניגוד לשיטתו של בית משפט קמא אשר גרס כי יש להניח את האצבע על העובדה כי המערערת התלוותה לבעלה, אשר לא היה עובד של אביו. לסיכום, נקבע כי הוכח שבין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעביד ועל כן אין לשלול את זכאותה של המערערת לדמי לידה.