חרדות, מתח נפשי ותורת המיקרוטראומה

דרגו את המאמר

חרדות, מתח נפשי ותורת המיקרוטראומה

על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, פגיעה בעבודה הינה "תאונת עבודה" או "מחלת מקצוע". מחלת מקצוע הינה מחלה שמופיעה בתקנות של הביטוח הלאומי, כלומר זוהי רשימה של מחלות ואם מחלה אינה מצויה שם, אין היא מהווה מחלת מקצוע. לעומת זאת, "תאונת עבודה", הינו אירוע פתאומי שמתרחש תוך כדי העבודה. נוסף לשתי הגדרות אלו, הפסיקה גם הכירה במושג של "מיקרוטראומה", אשר ייחשב לפגיעה בעבודה גם כן. "מיקרוטראומה" הינה למעשה תורת הפגיעות הזעירות.

מדובר במספר פגיעות זעירות אשר אומנם לא רואים את השפעתה של כל פגיעה באופן מיידי, אבל הצטברות הפגיעות לאורך זמן, גורמות לנזק מוחשי. מקרה שהגיע לפתחו של בית הדין האזורי לעבודה, יכול להוות דוגמה טובה לדיון באשר לשאלה, האם מחלתו של אדם מסוים נחשבת כפגיעה בעבודה, על פי חוק הביטוח הלאומי.

התובע עבד מגיל 17 עד גיל 56 בעבודות בניין שונות. במשך כל שנות עבודתו, התובע עבד באתרי בנייה תחת השמש הקופחת. נוסף לכך, הוא היה בא במגע יומיומי עם חומרים מזיקים ורעילים. בשנת 1987 התובע אושפז לאחר שחלה במחלת "פמפיגוס וולגריס". המחלה ממנה סובל התובע, מתאפיינת בכך שתאים שאמורים להגן על הגוף, תוקפים אותו. הבעיה העיקרית עם מחלה זו, הינה העובדה שהסיבה למחלה זו אינה ידועה. נוסף לזאת, זמן קצר לפני פריצת המחלה, החברה של התובע נקלעה לקשיים, והוא היה שרוי במצב נפשי קשה.

האם המחלה הינה "מחלת מקצוע"?

הטענה הראשונה של התובע הייתה שמחלתו הינה "מחלת מקצוע", כפי שהדבר מופיע בתקנות הביטוח הלאומי. התקנות מתייחסות ל"מחלת עור שנגרמת על ידי אבק, נוזלים או מוצקים" כאשר העבודה היא "עבודה בחומרים העשויים לגרום למחלות עור". לדעת רוב חוות הדעת המקצועיות שהובאו בפני בית המשפט, הן של התובע, הן של הנתבע והן של המומחים מטעם בית המשפט, הספרות הרפואית אינה מייחסת קשר סיבתי רפואי בין התנאים בהם עבד העובד לבין התפרצות המחלה.

הדעה היחידה שתמכה בכך הייתה חוות הדעת של המומחה מטעם התביעה. למרות דעה זו, בית הדין מציין כי דעה זו לא הגיעה למעמד של "אסכולה מקובלת", ולכן הוא העדיף את חוות הדעת של המומחים האחרים. על כן, בית המשפט קובע כי המחלה לא מהווה מחלת מקצוע, בהתאם לתקנות.

פגיעה בהתאם ל"תורת המיקרוטראומה"

הפסיקה קבעה מספר תנאים בשביל להוכיח כי פגיעה מסוימת מהווה "מיקרוטראומה", לצורך קביעה כי זו מהווה "תאונת עבודה": א- התובע צריך להוכיח כי מדובר על מספר פגיעות כאשר כל אחת מהן היא "תאונה" קטנה,כלומר מספר אירועים פתאומיים לאורך זמן. ב- צריך להוכיח באמצעות חוות דעת רפואית, שהפגיעה ממנה סובל התובע מעידה על שרשרת של פגיעות זעירות. ג- צריך להוכיח קשר סיבתי בין הפגיעות הזעירות לעבודה. בית הדין בחן את המיקרו טראומה במקרה זה משתי זוויות:

1. "מיקרו טראומה" ומתח נפשי - התובע טען כי המתח הנפשי אליו נקלע גרם לפגיעה שצריכה להיחשב כ"מיקרוטראומה". בית המשפט הסתייג מכך, באומרו כי הפסיקה הכירה ב"מיקרוטראומה" שנגרמת כתוצאה ממתח נפשי, רק במקרים בהם המתח הינו פתאומי. כלומר, מתח מתמשך אינו מהווה פגיעה מסוג מיקרוטראומה.

2. "מיקרוטראומה" וחשיפה לאבק, חומרי בניין ודבקים - כאמור, במקרה זה היה צריך להוכיח, על פי חוות דעת רפואית, שקיים קשר סיבתי בין הופעת המחלה לעבודה של התובע. כאשר נבחנו חוות דעת הרפואיות, נראה כי הייתה במקרה זה חוות דעת אחת שתמכה בהכרה של קשר סיבתי מהסוג הדרוש, לעומת חוות דעת אחרת שהתנגדה לה. למרות שההלכה הנוהגת הינה שכאשר יש חוות דעת סותרות, יש להעדיף את חוות הדעת שמיטיבה עם התובע, בית המשפט העדיף את חוות הדעת השנייה. בית המשפט טען כי חוות הדעת שתומכת בעמדתו של התובע, הינה כללית ו"רחוקה מלהיות וודאית", באשר לקשר הסיבתי הדרוש.

לסיכום, תביעתו של התובע נדחתה. חשוב להבין שבית הדין נזהר מאוד מקביעת תקדימים בכל הקשור להחלטות העובדתיות של המוסד לביטוח לאומי. בתקדימים לגבי המוסד לביטוח לאומי, יש השלכות תקציביות גבוהות ועל כן פסיקת בית הדין בנושא זה, זהירה בדרך כלל.