תביעת שיפוי של המוסד לביטוח לאומי כנגד צד שלישי שאינו חב במלוא הנזק

דרגו את המאמר

תביעת שיפוי של המוסד לביטוח לאומי כאשר המזיק אינו חב במלוא הנזק

כאשר אדם נפגע בגופו על ידי גורם אחר, בין אם כתוצאה מרשלנות רפואית, תאונת דרכים או בכל דרך אחרת, עומדות בפניו שתי אפשרויות לקבל שיפוי עבור הנזקים. הדרך הראשונה, שהיא מהירה וקלה יותר, הינה לקבל שיפוי מהמוסד לביטוח לאומי. כך לדוגמה, במקרה של נכות אז המוסד לביטוח לאומי ישלם גמלאות נכות לניזוק.

הדרך השנייה הינה לתבוע את המזיק בצורה ישירה בתביעה נזיקית. חשוב לציין, שתי הדרכים אינן מוציאות זו את זו. ניתן גם לתבוע גמלאות במוסד לביטוח לאומי, וגם לתבוע בתביעה נזיקית את המזיק. כמובן שהתביעה לביטוח לאומי הינה הרווחת והראשונה בדרך כלל, וזאת משום שהיא מהירה הרבה יותר.

זכות החזרה של המוסד לביטוח לאומי

סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, מאפשר למוסד לביטוח לאומי לקבל פיצוי מהמזיק המקורי, בגין הגמלאות שהמוסד נדרש לשלם לאדם הניזוק. כלומר, אם נגרם נזק לאדם על ידי גורם שלישי, ויש לו זכות תביעה כלפי האדם השלישי, אבל קודם הוא פנה למוסד לביטוח לאומי כדי לקבל גמלאות בעבור הנזק שנגרם לו, אז המוסד לביטוח לאומי יכול "לחזור לצד שלישי" ולתבוע את סכום הגמלאות אותן הוא נדרש לשלם, בגין הנזקים שצד שלישי גרם לתובע.

האם ניתן לקבל כפל פיצוי?

במידה והניזוק תבע את המזיק, בנוסף לקבלת הגמלאות מהמוסד לביטוח לאומי, בתי המשפט קבעו כלל לפיו יש להימנע מפיצוי כפול בשל אותו האירוע. הפרקטיקה הנוהגת הינה שבמקרים בהם למוסד לביטוח לאומי יש זכות עצמאית לתבוע את המזיק, בהתאם לסעיף 328 כאמור, אז בתביעה של הניזוק כנגד המזיק, צריך להפחית מהפיצויים שהניזוק זכאי להם, את הגמלאות שנדרש המוסד לביטוח לאומי לשלם לניזוק.

כך לדוגמה, אם בית המשפט פסק כי גובה הנזק שגרם המזיק וצריך לשלם לניזוק עומד על 100 ₪, וכתוצאה מאחריותו של המזיק הניזוק פנה לביטוח הלאומי וקיבל גמלה של 90 ₪, אזי המזיק צריך לשלם לניזוק 10 ₪ בלבד.

כללי פיצוי אלו נקבעו בשל שתי סיבות עיקריות: ראשית, הרצון למנוע מצב בו הניזוק מקבל פיצוי יתר. מטרתם של דיני הנזיקין הינם להשיב את המצב לקדמותו ולא לשפר את מצבו של הניזוק יחסית למצב שהוא הי בו לפני האירוע הנזיקי. שנית, למנוע מצב בו המזיק צריך לשאת בחבות יתר, כלומר לשלם יותר ממה שהוא הזיק בפועל.

מהו סכום הניכוי כאשר לא ברורים רכיבי הפיצוי?

לפעמים יכולות להתעורר מחלוקת בין הצדדים, איזה סכום מתגמולי הביטוח הלאומי שקיבל הניזוק, יש לנכות מהסכום שנפסק לחובתו של המזיק. כך לדוגמה במקרה נשוא פסק הדין, בהם לא היה ברור מהו חלקו היחסי של המזיק, בנזקיו של הניזוק. בסופו של דבר, בית המשפט הכריע כי המזיק אחראי למחצית מהנזקים שנגרמו לניזוק.

כלומר, אם הנזק של הניזוק הוא 100 ₪, אזי המזיק אחראי רק ל-50 ₪ מנזק זה. כאשר בית המשפט המחוזי נדרש לשאלת הניכוי, אזי הוא פסק כי מהסכום שנפסק לטובתו של הניזוק, יש להפחית את מלוא הסכום אותו קיבל מהמוסד לביטוח לאומי. בהתאם לדוגמה שהבאנו לעיל, אם המוסד לביטוח לאומי קבע כי הניזוק יקבל תגמולים בגובה 80 ₪ עבור הנזק שנגרם לו, אזי מהסכום שנפסק לטובתו של הניזוק בבית המשפט, 50 ₪ לפי הדוגמה, יש לנכות 80 ₪. ניתן לראות כי אם ננכה 80 ₪ מ-50 ₪ אז בעצם הניזוק אינו זכאי לקבל כלום מהמזיק. הדבר נובע מכך שהביטוח הלאומי לא מתחשב בחבות היחסית של המזיק כאשר הוא קובע את התגמולים.

כאשר המקרה הגיע לבית המשפט העליון, נקבע כי דרך זו אינה נכונה. נקבע כי אם אחריותו של המזיק נקבעה על 50%, ועל סמך זאת נפסק הפיצוי שאותו המזיק צריך לשלם, אז מסכום זה יש לנכות רק 50% מהתגמול אותו קיבל הניזוק מהמוסד לביטוח לאומי.