ועדה רפואית לעררים הפחיתה את הנכות - ערעור לבית הדין לעבודה

דרגו את המאמר

האם ועדה רפואית לעררים צריכה להזהיר מבוטח לפני הפחתת נכות?

בל (חי') 16269-01-12‏

דוור אשר נפגע בתאונת עבודה באוגוסט 2010, והוכר כנפגע עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי, הגיש ערעור על החלטתויהם של ועדות רפואית במוסד לביטוח לאומי, אשר בחנו את עניינו. במקרה דנן, מדובר היה בערעור אשר הוגש על החלטת ועדה רפואית לעררים, מכוח סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

הפרשה במקרה זה החלה עם קביעת נכות למערער על ידי ועדה רפואית מדרג ראשון בשיעור של 10% לצמיתות. הנכות נקבעה לפי סעיף 37(7)(א) לרשימת הליקויים אשר מופיעה בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. עניינו של סעיף זה הינו – הגבלה קלה בעמוד השדרה המותני. אולם, הועדה הרפואית קבעה כי בעקבות מצב רפואי קודם, היה מקום להפחית את הנכות ל-0%.

      קראו עוד בתחום:

• האם ניתן לתבוע את המדינה בגין רשלנות בועדה רפואית מטעם משרד הביטחון?
• החלפת הרכב ועדה רפואית לאחר דיונים רבים ומספר ערעורים
• תביעה לקבל כספי קצבת ניידות אשר תשלומה הופסק בעקבות עזיבת ישראל

המבוטח, אשר לא השלים עם שיעור הנכות והניכוי בגין המצב הרפואי הקודם, הגיש ערר על החלטתה של הועדה הרפואית מדרג ראשון. מהלך זה לא סייע למערער. נהפוך הוא, במקום להעלות את שיעור נכותו, הוועדה הרפואית לעררים, לאחר בדיקת המבוטח, הפחיתה את הנכות הצמיתה מ-10% ל-0%. אי לכך, המבוטח הגיש ערעור על החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים לבית הדין לעבודה. במסגרת הערעור לבית הדין נטענו על ידי המבוטח מספר טענות:

1. הועדה הרפואית לעררים שגתה עם הפחתת שיעור הנכות ל-0%.
2. הוועדה הייתה צריכה להזהיר אותו מפני ההפחתה המתוכננת ולאפשר לו להתכונן לכך ולטעון טענותיו בעניין. המערער טען כי אם הוא היה יודע על כוונתה של הוועדה להפחית את נכותו, הוא היה ממציא לה חומר מבדיקת MRI שנערכה לו ואשר ממצאיה "סתרו את מסקנות הוועדה". כמו כן, המערער טען כי בידיו "קביעות רפואיות ממקום עבודתו" אשר "העידו בוודאות על נכותו".
3. הוועדה הרפואית לעררים לא התייחסה לתיק הרפואי שלו.

יש לציין כי הטענה המרכזית אשר נטענה על ידי המערער במסגרת הערעור לבית הדין לעבודה נגעה לחובתה (לכאורה) של הוועדה להזהיר בטרם שיעור הנכות מופחת. המערער טען כי זכותו הנ"ל קופחה ועל כן היה זה ראוי להשיב את עניינו לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר.

המסגרת המשפטית - האם הוועדה הייתה חייבת להזהיר מפני הפחתת הנכות?

התערבותם של בתי הדין לעבודה בהחלטות רפואיות מקצועיות שניתנו על ידי ועדות רפואיות במוסד לביטוח לאומי הינה מוגבלת. הגבלתה נוגעת למרחב שבין רפואה ומשפט. דהיינו, ככל שהחלטתה של הוועדה אינה נוגעת לסוגיות משפטיות, בתי הדין לעבודה אינם רשאים להתערב בה. טעויות משפטיות אלה יכולות להיות הפעלת שיקולים זרים, חריגה מסמכות וכדומה.

תקנה 30 לתקנות ביטוח הלאומי קובעת כי ועדה לערעורים רשאית גם לבטל או לאשר החלטה של ועדה קודמת, אך בסמכותה גם לשנות את ההחלטה מהקצה לקצה. הוועדה הרפואית לעררים, לפי התקנות הנ"ל, יכולה לפעול כאמור גם במקרים בהם היא לא התבקשה לשנות את ההחלטה. בתי הדין לעבודה, בשורה של פסקי דין אשר עסקו בפרשנות תקנה זו, קבעו לא אחת כי הוועדה הרפואית לעררים איננה כבולה לנוסח הערר שלפניה. דהיינו, היא רשאית "לבטא את הממצאים גם בהעדר ערעור על נקודה מסוימת, זו או אחרת".

מן הכלל אל הפרט

במקרה דנן, בית הדין לעבודה קבע כי לאור התקנות וההלכה הפסוקה, לא היה ניתן לקבל את טענות המערער לכך שהוועדה הרפואית לעררים לא הזהירה אותו מראש על האפשרות כי שיעור נכותו יופחת. "לא מצאתי ממש בטענת המבקש כי הוועדה לא הזהירה אותו מפני האפשרות שבכוונתה להוריד את שיעור הנכות", נכתב בפסק הדין, "הוועדה מדרג ראשון קבעה כי למבקש, בניכוי מצב קודם, נותרה נכות צמיתה בשיעור 0%. אף הוועדה ראתה לנכון לקבוע כי למבקש נותרה נכות צמיתה בשיעור 0%, אם כי מטעמים שונים מאלו של הוועדה מדרג ראשון. מכאן שעל פני הדברים, לא היה מקום להזהיר את המבקש כי בכוונת הוועדה להוריד את שיעור הנכות שנקבע לו".