החלפת הרכב ועדה רפואית לאחר דיונים רבים ומספר ערעורים

דרגו את המאמר

החלפת הרכב וועדה רפואית לאחר ארבעה דיונים שונים

המשיב, צעיר בן 17, אובחן בשנת 2003 כסובל מתסמונת פי.די.די. יצוין כי כבר כמה שנים קודם לכן הוגשה בעניינו תביעה לגמלת נכות בגין עיכוב התפתחותי. התביעה הראשונה לגמלת נכות בגין התסמונת הוגשה רק בנובמבר 2003, מספר חודשים לאחר גילוי המחלה מבחינה רפואית.

בינואר 2005 ניתן בבית הדין הארצי לעבודה פסק דין בעב"ל 1212/04 עמר אפטר (קטין) – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע מ 461 (2005). בפסק דין זה נקבעו האמות המידה הרלבנטיות לתשלום גמלת נכות בגין תסמונת פי.די.די.

עניינו של המבוטח חוזר פעם אחר פעם לועדה הרפואית

בפברואר 2006 קבעה ועדת ערר למשיב גמלת נכות בתחולה מנובמבר 1999, שנתיים למפרע ממועד הגשת התביעה בגין התסמונת. הועדה קבעה כי היא אינה יכולה לקבוע תחולה עובר למועד זה.

חמישה חודשים לאחר מכן, ניתן בבית הדין האזורי לעבודה פסק דין בהסכמת הצדדים ובו נקבע כי לאור הלכת אפטר, ומסמך מספטמבר 2005, יוחזר עניינו של המשיב לוועדה וזו, לאחר עיון במסמכים, תשקול עמדתה לעניין תחולת הנכות. הועדה קבעה כי סימניה של התסמונת נצפו כבר מגיל צעיר אך הואיל והבקשה לגמלה הוגשה רק בנובמבר 2003, הערר נדחה ומועד התחולה יוותר כפי שנקבע.
 

בפברואר 2008 ניתן בבית הדין האזורי פסק דין נוסף ובו נקבע כי היה על הועדה לבחון גם את התביעה משנת 2000 ולקבוע האם היה במסמכים אשר צורפו לתביעה זו כדי להצביע על מאפיינים הקשורים לתסמונת. עניינו של המשיב הוחזר לוועדה פעם נוספת. המוסד לביטוח לאומי הגיש בקשת ערעור על פסק דין זה. בפסק הדין בערעור, אשר ניתן בהסכמה, נקבע כי הוועדה תבחן פעם נוספת מהו המועד בו המשיב החל לסבול מן הליקוי לפי הלכת אפטר.

      קראו עוד בתחום:

• גמלת נכה נזקק
• חישוב גמלה לאחר החמרה במצב בריאותי, הכיצד?
• דחיית תביעה למענק נכות בגין שיהוי

הועדה התכנסה אפוא בפעם השלישית וקבעה כי בדו"ח בית הספר בעניינו של המשיב, מדצמבר 2001, ניתן היה לראות סימנים ראשונים לתסמונת ונרשם גם כי סימנים אלו הופיעו אצל המשיב כבר שנה קודם לכן. עם זאת, נקבע כי היות והגמלה אושרה החל מנובמבר 1999, אין מקום לשנות את מועד התחולה ולהקדימו.

המשיב ערער על החלטה זו ובית הדין האזורי קבע כי היות והוועדה התעלמה מדו"חות אשר הוגשו לה, ומהם עלה לכאורה כי סימנים לתסמונת התגלו כבר בשנת 1995, הועדה תתכנס בפעם הרביעית. כעת, בית הדין הורה לוועדה לבחון מהו יום גילוי התסמינים אשר יצר מציאות חדשה אצל ההורים, ולא יום האבחון הרפואי. כמו כן, נקבע כי הוועדה תתחשב בעומס הטיפולי אשר הוטל על ההורים ותפעל לפי ההלכה כי ספק ראוי פועל לטובת המבוטח והוריו.

בפעם הרביעית קיבלה הוועדה את ההחלטה הבאה – סימנים ראשונים לתסמונת נמצאו בשנת 2000 ואין במסמכים האחרים כל עדות להפרעה בספקטרום האוטיסטי קודם לכן. הוועדה הדגישה כי היא פועלת לפי מציאת סימנים האופייניים לתסמונת, ולא סימנים אחרים הנוגעים לעיכוב התפתחותי כזה או אחר.

המשיב ערער על החלטה זו וטען כי הוועדה חזרה וקבעה את אותה ההחלטה בהתעלם מפסקי הדין הקודמים. בית הדין קיבל טענותיו וקבע כי המערער זכאי לגמלה רטרואקטיבית של ארבעים ושמונה חודשים עובר למועד יוני 2000. המוסד לביטוח לאומי הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית הדין הארצי. ערעורו התקבל.

הרכב הועדה ישונה

בית הדין הארצי קבע כי יש להתערב בפסיקתו של בית הדין האזורי. נקבע כי עניינו של המשיב יועבר לוועדה רפואית בהרכב חדש וזאת מחמת מספר נימוקים. ראשית, צוין כי בית הדין האזורי לעבודה אינו בר סמכות לקבוע מועד תחולת נכות. הדבר נתון אפוא לשיקול דעתה של הוועדה, מבחינה רפואית ומקצועית.

השופטים ציינו כי הועדה אמנם קבעה באופן חד משמעי כי הסימנים הראשונים לתסמונת הופיעו בשנת 2000 בלבד, אך החלטתה זו לא עלתה בקנה אחד עם הלכת אפטר אשר נתנה דגש משמעותי לסימנים מוקדמים המתגלים תחילה להורים, בטרם האבחון הרפואי.

בית הדין הארצי הדגיש כי כבר שנת 2000, בטרם אובחנה התסמונת בוודאות, הוריו של המשיב הגישו תביעה לגמלת נכות בגין "עיכוב התפתחותי". לפיכך, בנסיבות אלה, הוועדה לא מלאה אחר הוראות פסק הדין מיום 7.7.10 אשר הורה עליה לבחון את יום גילוי התסמינים אשר יוצר מציאות חדשה אצל ההורים, ולהביא בחשבון את העומס הטיפולי שהוטל עליהם.