דחיית התיישנות תביעה נגד ביטוח לאומי, אימתי?
דרגו את המאמר |
|

דחיית תביעה לגמלת הבטחת הכנסה מהביטוח הלאומי בטענת התיישנות
האזרח קיבל גמלת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי, החל משנת 2000, ובשנת 2002 הודיע המוסד לאזרח כי החליט לשלול זכאותו להבטחת הכנסה (החל מחודש אוקטובר 2004), וזאת על בסיס הגישה לפיה יש בשימושו כלי רכב.
המוסד לביטוח לאומי טען בבית המשפט כי בשנת 2005 הוגשה התנגדות לביטול הגמלה על ידי התובע, אך התביעה נמחקה מחוסר מעש. לטענת המל"ל, תביעה נוספת הוגשה רק לאחר ארבע שנים ממחיקת התביעה בשנת 2005, וזאת בחלוף תקופת ההתיישנות הנקובה בתקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש"ל-1969, ומכאן שהתביעה התיישנה.
האם יכול בית המשפט להאריך את מועד הגשת התביעה?
תקנה 1(ב) לביטוח הלאומי קובעת - "החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך ששה חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע או מיום תחילתן של תקנות אלה, הכל לפי המאוחר יותר".
הלכה פסוקה היא כי לבית הדין לא קיימת סמכות להאריך מועדים להגשת תובענות שנקבעו בחוק או בתקנות, שכן מדובר במועד לעשיית פעולה כדי להביא את העניין לבית המשפט (זאת, להבדיל מפעולה הנעשית במהלך המשפט עצמו, לגביה רשאי בית הדין לפי שיקול דעתו להאריך מועדים).
חולה סרטן יקבל טיפול אשר לא נכלל בסל התרופות
מהי משמעות ההתיישנות בתביעה לגמלה מביטוח לאומי?
ביטוח סוציאלי, מעצם טיבו ומהותו, מחייב שזכותו של המבוטח תמומש מהר ככל האפשר. כשם שנדרש מהמוסד לביטוח לאומי שיפעל במהירות סבירה למתן הגמלה המגעת, כך מצופה מהמבוטח שלא יתמהמה למימוש זכותו.
לזמן משקל סגולי משלו, המחייב דחיפות ושקידה בבירור הנתונים והפרטים הדרושים למתן הגמלה, בתהליך קבלת ההחלטה - כולל הפעלת שיקול הדעת, והוא הדין במה שנוגע לפניה לערכאה שיפוטית. במידה ואיחר המבוטח בהגשת התובענה, בלא שיהא לכך צידוק מן הצידוקים המנויים בחוק ההתיישנות, דין תביעתו להדחות.
לא זו בלבד, לסוגיית ההתיישנות ישנו גם היבט מינהלי המתייחס ליכולתו של המוסד לביטוח לאומי להתגונן בתובענה המוגשת נגדו לבית-הדין באיחור. משום כך, ככל שחולף זמן רב יותר מיום מתן החלטת המוסד ועד הגשת התביעה, ניתן להניח שהקושי של המל"ל להתגונן בתביעה יגבר.
נשיאת בית הדין לעבודה בנצרת, במעמד נציגי העובדים והמעבידים, דחתה את תביעתו של האזרח מטעמים אלו.
להלן דברי נשיאת בית הדין בהכרעתה:
"במקרה מעין זה בו מתמהמה התובע במיצוי זכויותיו ללא כל הסבר וצידוק, אין לצפות מהמוסד לביטוח לאומי שלא יעלה את טענת ההתיישנות. אין לדרוש מהביטוח הלאומי להעניק לתובע זכות שהוא עצמו לא פעל לממשה במועד שנקבע עליו לפעול לשם השגתה. פעולה מעין זו תסכל את מגמת המחוקק שקבע את תקופת ההתיישנות הקצרה במטרה להמריץ את המבוטח כמו גם את המוסד לפעול בהקדם למימוש הזכויות".