תביעה להבטחת הכנסה נדחתה בעקבות חקירה של המוסד לביטוח לאומי
| דרגו את המאמר |
|
בית הדין לעבודה דחה את תביעתו של תושב בית חנינה לגמלת הבטחת הכנסה, לאחר שחקירה מטעם הביטוח הלאומי הוכיחה שהתובע עובד בבית מלאכה בבעלות משפחתו.
התובע, יליד 1996, הגיש את התביעה לגמלת הבטחת הכנסה וציין שהשתחרר ממאסר לתקופה של ארבע שנים, והוא גר בבית אמו בבית חנינה. התובע הצהיר כי איננו עובד, ותביעתו הוגשה בעילה של גמילה מסמים. המוסד לביטוח לאומי שילם את גמלתו של התובע במשך שלוש שנים, עד שהתברר לו כי התובע עובד עם בני משפחתו בעסק השייך לאחיו.
קראו עוד בתחום:
- ביטול קצבת הבטחת הכנסה בגין שימוש ברכב
- שלילת הבטחת הכנסה בגין נסיעה לקזינו בטאבה
- פלשתינאית עם תעודה כחולה אשר אינה גרה בישראל, לא תקבל קצבה מביטוח לאומי
שנה לאחר שנפסקה הגמלה, הגיש התובע תביעה נוספת להבטחת הכנסה מהביטוח הלאומי, אך הפעם נדחו טענותיו והמוסד טען כי עפ"י המידע שברשותו, התובע עובד וידוע לו שהכנסותיו עומדות על 3,710 ₪ בחודש החל מחודש יוני 2007 (חודש הפסקת מתן הגמלה).
הנתונים מתגלים בחקירה פרטית
פקיד התביעות בביטוח הלאומי יזם כשמונה חודשים לפני הפסקת הגמלה חקירה בעניינו של התובע. חוקר המוסד התבקש לערוך חקירה מפורטת בקשר למגוריו ועבודתו של התובע.
החוקר הגיע להעיד בבית המשפט וטען כי הוא ביקר בבית חנינה (בשל הצהרת התובע בדבר מגוריו בבית חנינה) על מנת להתחקות אחרי התובע. כאשר הגיע האחרון לאזור "מגוריו" לכאורה של התובע, לא הצליח החוקר לאתר מושא חקירתו. החוקר התקשר למספר טלפון שקיבל בהפניה לחקירה וענתה לו אישה שהזדהתה כאם התובע. האם טענה שהבן מתגורר בנכס הפרטי של המשפחה ועובד עם אחיו במפעל לאלומיניום בקלנדיה.
חוקר המוסד לביטוח לאומי הגיע לבית העסק בקלנדיה, שם ערך שיחה עם התובע בנוגע לעבודתו. התובע הכחיש מכל וכל את עבודתו בעסק ואמר שהוא נמצא שם משום שאין הוא רוצה לשבת בבית. כמו כן, התובע טען כי אין הוא מתפרנס מהעסק, אינו מקבל משכורת מדי חודש, ו"עבודתו" במפעל האלומיניום הינה בגדר עזרה מוגבלת ולא פרנסה לשמה.
קראו עוד פסקי דין בתחום:
- דחיית בקשתו של קשיש לשינוי גיל במטרה לקבלת קצבת זקנה
- האם תנוכה מקצבת מבוטח, קצבת גרושתו חולת הנפש הגרה עימו בבית?
- האם נכס שאינו מושכר מבחירה יגרע מגמלת הבטחת הכנסה?
מהן הראיות מהחקירה אשר הביאו לדחיית התביעה?
המוסד לביטוח לאומי טען התובע הינו בעל מקצוע בתחום המסגרות ועבד בעסק של אביו ואחיו עוד לפני מאסרו. לטענת הביטוח הלאומי יש לייחס משקל ראייתי רב לאמרות של אימו של התובע ולשיחה נוספת שנערכה עם אשתו, ולהעדיף את השיחות שניהלו השתיים עם החוקר, על פני עדות בבית המשפט שניתנה לאחר ייעוץ משפטי.
בית המשפט קיבל את טענותיו של המוסד לביטוח לאומי וקבע כי העובדה שלתובע יש עניין (או אף זכויות) בעסק, שעל יסודם הוא עובד בו ומתפרנס, נתמכת גם בכך שנמצאו בביתו פנקסים של העסק. בית המשפט העיר כי התובע לא נתן הסבר מדוע נמצאו בביתו פנקסי החשבונות של העסק אם, כדבריו, העסק איננו עסק משפחתי אלא של אחיו בלבד.
זאת ועוד, בעת שהיה החוקר בביתו של התובע, ולאחר שהזדהה האחרון כנציג הביטוח הלאומי, נערכה שיחת טלפון בין התובע לבין אדם פלוני. פנייתו של התובע לבן שיחו בשיחה הטלפונית, בה התייחס לרואה החשבון של העסק כרואה החשבון "שלנו", תמכה אף היא במסקנה זו.
בנוסף, החוקר הפרטי הציג בבית המשפט תמונות המעידות על רמת החיים של התובע, ובית המשפט הסכים עם טענות הביטוח הלאומי, שאין מדובר ברמת החיים המעידה על התקיימות בדוחק על בסיס הבטחת הכנסה.
מכל האמור לעיל, התביעה לקבלת גמלה להבטחת הכנסה נדחתה בבית המשפט.
