דרגת אי כושר בשיעור 74% בלבד בכדי להימנע מתשלום קצבת נכות

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 1.0 מתוך 5

74% דרגת אי כושר – חשש מניסיון להתחמק מתשלום קצבת נכות מלאה

המערער סבל מליקויים שונים בבריאותו. אי לכך, הגיש האחרון תביעה לתשלום קצבת נכות לביטוח הלאומי לפי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995. וועדה רפואית לעררים כי דרגת הנכות ממנה סובל המערער עומדת על שיעור של 76%. שקלול הנכויות כלל נכויות בשל מחלת לב איסכמית (לאחר ניתוח מעקפים), תגובה דכאונית, המיפרזיס קלה משמאל, פסוריאזיס וצלקת לאחר ניתוח בבטן.

פקיד התביעות העמיד את דרגת אי הכושר של התובע על 60% בלבד. המערער ערר על החלטתו של פקיד התביעות בפני ועדה לעררים לעניין אי כושר. הועדה קיבלה את הערר וקבעה למערער דרגת אי כושר בשיעור של 74%. על החלטה זו הוגש ערעור לפתחו של בית הדין. בית הדין קבע כי יש לקבל את הערעור, ולהחזיר את עניינו של המערער לדיון בוועדה. בפסק הדין נכתב כי נפלו בהחלטת הועדה מספר טעויות משפטיות אשר הצדיקו את קבלתו של הערעור.

סטייה מדרגת נכות בקצבת נכות כללית - בהתאם לנסיבות אישיות ובנימוק

כאמור, דרגת הנכות של המערער הועמדה על 76%. הלכה פסוקה היא כי דרגת הנכות הרפואית מבטאת דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. דרגת אי כושר נקבעת על פי נסיבותיו האישיות של המבוטח לרבות גילו, השכלתו, יכולתו לחזור לעבודה, יכולותיו הפיסיות ויכולותיו האינטלקטואליות. אי לכך, נקבע כי היה על הועדה לצאת מתוך נקודת הנחה שנכותו האובייקטיבית של התובע עומדת על 76%, ולאחר מכן לבחון האם יש לסטות משיעור זה בהתאם לנסיבות האישיות.

      קראו עוד בתחום:

• תביעה לקבל כספי קצבת ניידות אשר תשלומה הופסק בעקבות עזיבת ישראל
• מבוטח נפטר בגין התקף אסטמה, האם בני המשפחה יזכו לקצבת תלויים?
• האם ישולם מענק אשפוז לאחר לידה מתוכננת בבית?
• האם מדובר בעזרה משפחתית או שמא עסקינן ביחסי עובד מעביד - תביעה לדמי לידה

היות והועדה קבעה למערער דרגת אי כושר הנמוכה מדרגת הנכות הרפואית, היה עליה להראות כי נסיבותיו האישיות של המערער מצדיקות סטייה זו. דהיינו, הועדה הייתה צריכה להצביע – מה במסגרת נסיבותיו האישיות של המבוטח הביא אותה להחלטתה. בית הדין לעבודה קבע כי בחינת הפרוטוקול אשר נערך על ידי הועדה, לא יכול היה ללמד כי הועדה "הביאה כלל בחשבון שעליה לצאת מנקודת המוצא של 76%".

למעשה, לא הוכח כי נסיבותיו האישיות של המבוטח במקרה דנן הצדיקו סטיה מהנכות הרפואית שנקבעה לו. המבוטח הינו בן 55, אינו מסוגל לחזור לעבודתו בתור מפעיל ציוד מכני הנדסי, חסר השכלה כלשהי וסביר להניח שהוא יתקשה מאד למצוא עבודה חלופית.

"אשר על כן, מוצדק לקבל את הערעור ולהשיב את עניינו של המערער אל הועדה, על מנת שהועדה תצא מנקודת מוצא שלפיה למערער יש דרגת אי-כושר אובייקטיווית בשיעור המתאים לנכות הרפואית (76%)".

אחוז פחות מקצבת נכות מלאה, האם מטרה נסתרת על הועדה?

209(א1) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי דרגת אי-כושר תיקבע באחד מהשיעורים הבאים - 60%, 65%, 74% או 100%, וזאת כל אימת שתקבע לנכה דרגת אי כושר בשיעור 100% כאשר דרגת אי הכושר עלתה על 74%.

למעשה, בית הדין קבע כי לא ניתן להתעלם מניסיונה של הועדה להעמיד את נכותו של המבוטח במקרה דנן על 74%, אחוז אחד פחות מהאחוז המזכה את האחרון בקצבת נכות מלאה.

אי לכך, ובהעדר שיקולים מתאימים מצידה, בית הדין לעבודה קבע כי יש להחזיר את הדיון לועדה על מנת שתבחן מחדש את נכותו של המערער ותנמק החלטותיה. "קשה להשתחרר מהרושם שההחלטה לקבוע למערער דרגת אי-כושר בשיעור של 74% דווקא, נבעה מהידיעה בדבר המשמעות הכספית שתהיה להחלטה על קביעת דרגת אי-כושר העולה על 74%, שכן דרגה זו - תביא את המערער לקבלת קצבת נכות מלאה", נכתב בפסק הדין.