דמי פגיעה למובטל שנפצע בקטטה

דרגו את המאמר

תשלום דמי תאונה למובטל אשר נפגע בפניו במהלך קטטה

התובע עבד בחברת תקשורת עד שפוטר ממנה בגין צמצומים. לאחר פיטוריו, שהה התובע כמובטל במשך מספר חודשים, כאשר במהלכם אף יצא לשירות מילואים פעיל. במסגרת תקופת "אבטלתו", הסתבך התובע בקטטה ופניו נחבלו קשות. התובע הובהל לבית החולים האנגלי בנצרת, ומשם - העבירוהו לבית החולים רמב"ם בחיפה.

      קראו עוד בתחום:

• אם חד הורית לא תקבל הבטחת הכנסה בגין לימודים

• האם סטודנט במשרה חלקית זכאי להבטחת הכנסה?

• דחיית דמי אבטלה בעקבות סירוב להתקבל לעבודה
• תביעה בעניין זכאות לקצבה רטרואקטיבית מביטוח לאומי

התובע נותר מאושפז בבית החולים ועם שחרורו, הומלץ לו ליטול משככי כאבים, להיות במעקב אצל הרופא המטפל, להימנע מכל פעילות העלולה לחבל באזור הפנים. כמו כן, הרופאים המליצו על "מנוחה בבית למשך 21 ימים". התובע טען כי הוא זכאי לדמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי, בגין אובדן כושר העבודה הזמני שלו בתקופת החלמתו.

מהו "אובדן כושר התפקוד" לצורך הזכאות לדמי תאונה?

סעיף 150 לחוק הביטוח הלאומי מותיר את קביעת תוכנו של המושג בידי שר העבודה והרווחה. על פי תקנות הביטוח הלאומי, הגדרת אובדן כושר העבודה לגבי מבוטח משתנה בהתאם לעיסוקו ומעמדו.
 

    החוק מגדיר את שלושת האפשרויות: 

1. לגבי מבוטח שהוא עובד או עובד עצמאי - שאינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת. 
2. לגבי מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי - שהוא מאושפז בבית חולים או מרותק לביתו. 
3. לגבי מבוטחת שהיא עקרת בית - שאינה מסוגלת לעבודות משק-בית.

בית המשפט קבע כי היות והתובע במקרה דנן אינו עונה על התנאים 1 ו-3, יש לבחון את זכאותו על פי הסעיף השני בלבד. הביטוח הלאומי טען ראשית כי אין מקבלים דמי פגיעה בעבור 14 הימים הראשונים לאחר התאונה, במקרים של מבוטח שאיננו עובד. טענה זו התקבלה בבית המשפט. כעת נותר לבחון האם זכאי התובע לדמי פגיעה בגין הימים האחרים (מלבד השבועיים הראשונים).

האם התובע היה "מרותק לביתו"?

בית המשפט קבע כי לא ניתן לראות את התובע כ"מרותק לביתו" בתקופה נשוא התובענה. התובע, היה אמור להיות אמנם במנוחה, אך יש השופטים סברו כי יש הבדל משמעותי בין המלצה רפואית לנוח, לבין ריתוק לבית.

מדברי התובע עלה כי נוכח מראה פניו החבולים, חש הוא בושה לצאת מפתח ביתו. עם זאת, כאשר נדרש התובע להגיע לתחנת המשטרה, או לקבל טיפול רפואי, התגבר הוא על הבושה ויצא לסידוריו. לפיכך, בית המשפט קבע כי "מי שמסוגל לצאת מביתו למטרות כפי שהתובע יצא, והוא עושה זאת בלא צורך בעזרה מהזולת - לא ניתן לראות אותו כמי שהוא מרותק לביתו.