אישה בעלת עסק איננה זכאית לדמי לידה

דרגו את המאמר

דמי לידה לאישה בעלת חברה, האמנם?

בל (חי') 42739-02-10‏

דמי לידה הינם זכות המגיעה לעובדת שכירה היוצאת לחופשת לידה. מטרתם של דמי הלידה הינה לספק לעובדת את המשכורת אותה היא מפסידה במשך שלושה וחצי החודשים בהם היא שוהה בבית עם הרך הנולד. הזכות לקבל דמי לידה איננה עומדת לבעלות עסקים עצמאיות (כפי שהזכות לדמי אבטלה איננה חלק מזכויותיהם של עצמאים).

      קראו עוד על דמי לידה:

• האם אם מאמצת זכאית לקצבת ילדים ודמי לידה?
• תביעה לדמי לידה לאחר עבודה בעסק משפחתי
• משכורת של עובדת הועלתה באופן פיקטיבי על מנת להגדיל דמי לידה
• האם מדובר בעזרה משפחתית או שמא עסקינן ביחסי עובד מעביד - תביעה לדמי לידה
• דמי לידה והוכחת יחסי עובד מעביד

במקרים בהם אישה טוענת כי היא זכאית לדמי לידה, והביטוח הלאומי מסרב בטענה שמדובר בבעלת עסק עצמאית, ייתכן והסוגיה תונח לפתחו של בית הדין לעבודה. להלן דוגמא למקרה כאמור.

אדם אשר מבצע עבודה לחברה מסוימת נחשב בדרך כלל כ"עובד" מטעמה. לכלל זה נקבעו במרוצת השנים חריגים שונים. לדוגמא, עובדי חברות משפחתיות אינם בהכרח "עובדים" במובן הקלאסי של המילה, וכך גם בכירים כגון בעלי מניות או בעלי שליטה. במקרים בהם אחד מה"חריגים" טוען לקיומם של יחסי עובד מעביד בינו לבין העסק, שומה עליו להוכיח את טענותיו. דהיינו, לא קיימת חזקה כי האחרון היה עובד שכיר בחברה ועליו לשכנע את הגורמים הרלבנטיים בצדקת טענותיו.

למשל, כאשר אישה טוענת כי היא זכאית לדמי לידה, וזאת לאחר שהיא עבדה בחברה משפחתית, עליה להוכיח לביטוח הלאומי מדוע יש להכיר בה כעובדת שכירה הזכאית לזכות המדוברת.

מטרת קיומם של החריגים הנ"ל הינה למנוע מקרים של ניצול אישיות משפטית של חברה בע"מ לרעה, וזאת כאשר פלוני מבקש להשיג לעצמו זכויות בניגוד לחוק. כמו כן, פעמים רבות אדם יכול לבצע עבודה כאשר הוא חובש מספר "כובעים". דהיינו, גם להיות בעל מניות בעסק וגם להיות עובד שכיר בו. במקרים אלה, חשוב להבחין באיזה "כובע" עבד המבוטח מבחינת המקרה הנדון.

למשל, עצמאי איננו נהנה מקצבת אבטלה והוא אינו זכאי לדמי אבטלה עם סגירת עסקו. החוק מונע מצב בו עצמאים יבקשו לזכות בקצבת אבטלה תוך כדי שהם מגדירים עצמם כשכירים שפוטרו מעסק בבעלותם. המבחנים מבחינת בירור שאלת העובד נקבעו בפרשת גרוסקופף והם:

1. האם הסדר העבודה בחברה, כפי שהוא התקיים בפועל, היה אמיתי או פיקטיבי?
2. האם היה ניתן לאבחן בין תפקידו של האדם בתור "עובד" לבין פעולותיו כבעל מניות?
3. האם ניתן להתחקות אחר גובה שכרו של "העובד"?

השאלות שיש לשאול

במקרה הנ"ל מדובר בתביעה של אישה כנגד המוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי לידה. התובעת טענה כי היא הייתה עובדת שכירה בחברה בעלותה. המוסד לביטוח לאומי, מנגד, טען כי לא קמה לתובעת זכות לדמי לידה בשל נסיבות ההתקשרות המדוברות. המחלוקת הונחה לפתחו של בית הדין לעבודה.

כאמור, במקרים בהם בית הדין נדרש לאתר את מהות תפקידו של בעל מניות בחברה, עליו לשאול מספר שאלות. לדוגמא, מה הייתה העבודה הנדרשת מהאדם בתור בעל עסק ובתור עובד? אלמלא האדם היה עובד בחברה בתור מנהל, האם היה צורך להעסיק מנהל אחר במקומו? במידה והאדם היה עוזב את החברה, האם היה צורך למצוא לו מחליף? האם יש עובדים אחרים בחברה המבצעים עבודה דומה? האם החברה היא מקום עבודתו היחיד של האדם? האם האדם ראה את עצמו כעובד החברה והאם הדברים הוגדרו בחוזה? כיצד האדם הציג את עצמו בפני צדדים שלישיים?

מן הכלל אל הפרט

במקרה דנן, בית הדין לעבודה בחן את הנסיבות אשר עמדו על הפרק וקבע כי דין התביעה להידחות. בפסק הדין נקבע כי הוכח שהתובעת ראתה את עצמה בתור "בעלים" של החברה ולא בתור "עובדת". היא קבעה לעצמה את גובה השכר (על פי נזילות הכספים בעסק), לא הקפידה על מועדי תשלום משכורות, לא הקפידה על תלושי שכר, לא הפרידה בין שכרה לבין הוצאות אחרות של העסק, השתמשה בכספי החברה לצרכים אישיים והיה ניתן לראות כי מדובר בעירוב נכסים ברור.

זאת ועוד, ניכר היה כי שכרה של התובעת "שולש" בתקופת ההריון וקפץ מחצי משרה ל-13,000 שקלים ברוטו בחודש. בית הדין לעבודה קבע כי התנהלות זו, לאור בחינתה במרוצת השנים, העידה יותר מכל על כך שהתובעת ובעלה ביקשו להרים את השכר לצורך תשלום דמי לידה בסוף ההריון.

בית הדין לעבודה ציין גם כי לא היה ניתן להבחין בין פעולות אשר בוצעו על ידי התובעת בתור בעלת מניות בעסק, לבין פעולות שנעשו על ידה מבחינת היותה "עובדת" לכאורה. הוכח כי התובעת ניהלה את העסק יד ביד עם בעלה והיא לא הייתה עובדת בעסקו של הבעל. התובעת ניהלה את מערך השיווק של העסק, יצרה קשרים עם לקוחות, ניהלה את החשבונות של החברה ופעלה ביחד עם בעלה לתמחור עבודות שונות. אמנם השניים חילקו ביניהם את תחומי האחריות, אך הדבר לא הפך את הבעל לבעלים ואת האישה לעובדת שכירה.