תביעה לדמי לידה לאחר עבודה בעסק משפחתי

דרגו את המאמר

דמי לידה עבור אישה אשר עבדה בעסק משפחתי של גיסתה, האמנם?

חוק הביטוח הלאומי מגדיר בסעיף 40 לחוק מיהו "עובד". על פי החוק, עובד יכול להיות גם בן משפחה, אף אם לא מתקיים בין הצדדים יחס של עובד-מעביד, ובלבד שעבודתו של העובד הינה סדירה ואילולא הוא היה עושה אותה, היה צורך להעסיק עובד זר לעניין זה.

"בן משפחה", לפי הגדרות המוסד לביטוח לאומי, הוא אחד ההורים, אח, אחות, ילד או נכד. האם אישה אשר עבדה במכולת אצל גיסתה (אשר אינה בגדר "בן משפחה" לפי החוק), תיבחן לפי הכללים של בני המשפחה או לפי כללי היסוד לבחינת עובד מעביד על פי מתווה הפסיקה? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית הדין לעבודה.

דמי לידה, למי?

הזכאות לדמי לידה מהביטוח הלאומי נובעת מהיות העובדת עובדת עצמאית מעל גיל 18 אשר מועסקת בישראל והיא ומעבידה הם תושבי ישראל. כמו כן, על חוזה העבודה להיערך בישראל (אף אם העבודה מתבצעת בחו"ל). בשורה ארוכה של פסקי דין, אשר ניתנו בבתי הדין לעבודה, נקבע כי כאשר העובד והמעביד הינם בני משפחה, יש לבחון את טיב יחסיהם בקפידה. למעשה, יש לבחון האם מדובר בעובדת מן המניין, או שמא עסקינן ב"עזרה משפחתית" – הא ותו לא.

נטל ההוכחה בעניין זה מונח על כתפי העובדת ועליה להוכיח כי לא מדובר בעזרה משפחתית אלא ביחסי עובד מעביד. יודגש כי גם בהעדר יחסי משפחה, רובץ נטל ההוכחה על העובד והוא נדרש לשכנע, על פי מבחנים הקבועים בפסיקה (מבחן המרות והפיקוח, מבחן כוונת הצדדים, המבחן המשולב וכדומה), כי ביחסי עבודה עסקינן.

      קראו עוד בתחום:

• האם אם מאמצת זכאית לקצבת ילדים ודמי לידה?

במקרה דנן התובעת והמעסיק נחקרו על ידי חוקרים מטעם המוסד לביטוח לאומי. התובעת טענה בתצהירה כי החנות הוקמה ביוני 2007 ובסמוך למועד הלידה העסק נקלע לקשיים ועמד בפני סגירה. עם זאת, לא היה ברור מתי התובעת התחילה לעבוד בעסק.

התובעת אישרה כי בתקופה אשר משכורתה עלתה, העסק נקלע לקשיים. המעסיק העיד כי הסופר נסגר בספטמבר או אוקטובר 2008. דמי הביטוח הלאומי שולמו עבור התובעת לחודשים ינואר 2008 עד יולי 2008 (מועד הלידה). בית הדין לעבודה קבע כי הסתירות בין ההעלאה במשכורת כאשר העסק נמצא בקשיים, לצד העמימות בנוגע למועד תחילת ההעסקה, חייבים להביא למסקנה כי התובעת לא הוכיחה את תקופת העסקתה.

היקף העבודה - עמימות

מבחן נוסף בו עוסק בית הדין לעבודה במקרים אלו הוא היקף העסקתה של העובדת. התובעת טענה כי עבדה בכל יום משעה 7:30 ועד השעה 14:00 בצהריים. לאחר מכן, הועסקה במשלוחים במשך שעתיים עד חמש שעות ביום. עם זאת, בית הדין לעובדה קבע כי רישום השעות של התובעת היה שונה אצל המעסיק.

בכל התלושים נטען מצד אחד כי מדובר בחצי משרה, ומצד שני עמדו השעות היומיות של התובעת על 8.58 בדיוק (היקף משרה מלאה). כמו כן, שכרה של התובעת עמד על כ-4,800 שקלים ולא מדובר בשכר המתאים לחצי משרה (ואשר מתיישב עם היות העסק – עסק מתחיל הנמצא בקשיים). יתרה מכך, העובד אשר כביכול החליף את התובעת קיבל שכר של 3,000 שקלים לחודש בלבד.

"מגון הגרסאות לגבי היקף המשרה, שעות העבודה, ימי העבודה ואופן או העדר הרישום פרט לכך שמצביעים על חוסר אמינות, אינם מקימים גרסת גרעין אחת אחידה לגבי שעות וימי העסקה והיקפה. משכך לא הוכחה מסגרת חוזה העסקה על כן אין כוונת צדדים אף בהיבט חוזי מהותי זה", נכתב בפסק הדין.