ללא אישור רפואי של רופא נשים - לא תאושר גמלת שמירת הריון

דרגו את המאמר

דחיית תביעה לגמלת שמירת הריון בשל אי הצגת אישור מרופא נשים

ב"ל 8875-08-09

נשים רבות נאלצות במהלך ההריון להפסיק לעבוד וזאת משום שנשקפת סכנה להן או לעובר. מדובר אפוא במצב הנקרא "שמירת הריון". המוסד לביטוח לאומי משלם גמלת שמירת הריון לנשים אשר נאלצו להעדר מעבודתן בגין מצב בריאותי בזמן ההריון (וזאת כל אימת שהמצב הבריאותי נבע מההריון). כמו כן, גמלה זו משולמת גם לנשים בעקבות מיקום ביצוע העבודה, עקב סוג העבודה, בשל אופן ביצוע העבודה וכדומה.

זכאות לגמלת שמירת הריון דורשת עמידה ב מספר תנאים ובראשם אישורים רפואיים למצבה הבריאותי של האישה. להלן דוגמא למקרה בו נדחתה תביעתה של אישה לגמלת שמירת הריון, בעיקר בגין אי צירוף אישור מגניקולוג. התובעת במקרה דנן הייתה גננת אשר יצאה, לטענתה, לחופשת שמירת הריון.

      קראו עוד בתחום:

• גמלת שמירת הריון כאשר עובדת עזבה מקום אחד מתוך שלושה
• מעמדו של אישור רפואי בנוגע לגמלת שמירת הריון

בעת הגשת התביעה, התובעת הציגה בפני המוסד לביטוח לאומי אישורים רפואיים מרופאה פנימית, ושני רופאים תעסוקתיים. שלושת הרופאים הנ"ל קבעו כי התובעת לא הייתה כשירה לעבוד מנובמבר 2008 ועד לתום ההריון. כמו כן, מכתב לא חתום של רופא נשים הוגש בדיעבד על ידי התובעת.

הביטוח הלאומי דחה את התביעה וכך גם בית הדין לעבודה. בפסק הדין נכתב כי מטרתה של גמלת שמירת ההריון הינה לספק את צרכיה ושכרה של האישה בזמן שהיא אינה מסוגלת לעבוד מחמת מצבה הבריאותי. הגמלה משולמת מכוח סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי וזאת בגין מצב בריאותי אשר נבע מההריון ואשר חייב היעדרות מהעבודה.

מצב רפואי זה חייב לשקף סכנה אשר ארבה לאישה ו/או לעובר. בית הדין לעבודה ציין כי הסמכות לקבוע את קיומו של המצב הבריאותי המצדיק את תשלום הגמלה נתונה אך ורק לגניקולוג – רופא נשים שזוהי מומחיותו. כמו כן, מתקנות הביטוח הלאומי ניתן היה ללמוד כי מחוקק המשנה ייחס חשיבות של ממש לשאלה מתי נערכה הבדיקה על ידי המומחה.

בתקנה 9 לתקנות נקבע כי לא תשולם גמלת שמירת הריון לתקופה ארוכה משבועיים ממועד עריכת הבדיקה בפעם הראשונה. מבחינת סעיף 58 לחוק, אין די בהצגת אישור רופא בפני פקיד התביעות. במקרים כגון דא, שיקול הדעת האם לקבל או לדחות את התביעה נתון לרופא מטעם ביטוח לאומי.

לא הוכחו הסיבות אשר הצדיקו שמירת הריון

במקרה דנן, בית הדין התייחס לכך שמקום העבודה לא היווה סכנה עבור התובעת ועוברה. התובעת אכן הציגה אישור מרופא נשים (לא חתום), אך היא לא השכילה לבסס את טענותיה בדבר הקשר הסיבתי שבין סכנה לכאורה לעובר לבין עבודתה. רופא הנשים של התובעת לא פירט באישור מהן הסיבות אשר הצדיקו את שמירת ההריון במקרה דנן.

למעשה, רופא הנשים לא אישר את הסכנה הנשקפת לתובעת מסוג העבודה, אלא על בסיס רופא תעסוקתי שבדק את התובעת קודם לכן. לסיכום, הוחלט כי אין לקבל את תביעתה של התובעת וזאת משום שהאחרונה "לא הציגה אישור רפואי לעניין גמלת שמירת הריון כנדרש". זאת ועוד, בית הדין לעבודה ציין כי לא הוכחה שנשקפה סכנה לעובר או לתובעת ולא היה ניתן ללמוד מסכנה כאמור מהאישורים הרפואיים שהוצגו.