גמלת שאירים לאלמנה אשר הייתה נשואה זמן קצר וידועה בציבור זמן ארוך
| דרגו את המאמר |
|
ידועים בציבור לפני נישואין שניים – תביעה לגמלת שאירים
ב"ל 1370-08
גמלת שאירים הינה גמלה אשר משולמת לאלמן או אלמנה לאחר פטירת בן זוגוה. ישנם תנאים מסוימים המגבילים את זכותם של האלמנים לגמלת שאירים. לדוגמא, אלמנה לא תהיה זכאית לקבל גמלה זו כאשר היא לא הייתה נשואה למנוח יותר משנה לפני פטירתו, וכאשר לא היה לבני הזוג ילד משותף. מקרה מעט מורכב יותר הונח לפתחו של בית הדין לעבודה.
קראו עוד בתחום:
מדובר באישה אשר הגישה תביעה לגמלת שאירים, וזאת מתוקף היותה אלמנת א' אשר נפטר – לאחר מחלה קשה - באוקטובר 2010. עובר למועד הפטירה, בני הזוג היו נשואים ארבעה חודשים בלבד. עם זאת, מדובר היה בנישואים שניים, כאשר במהלך הנישואים הראשונים, אשר נמשכו כ-25 שנה, נולדו להם שישה ילדים משותפים.
הגדרת אלמנה בחוק
סעיף 252 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995, קובע כי אלמנה זכאית לגמלת שאירים. ההגדרה למונח "אלמנה" לפי חוק זה מופיעה בסעיף 238. על פי סעיף זה, אלמנה הינה מי שהייתה נשואה למנוח עם פטירתו, אך לא פחות משנה וללא ילד משותף. במקרה דנן, הביטוח הלאומי דחה את התביעה וזאת משום שהתובעת הייתה אמנם נשואה למנוח, אך ארבעה חודשים בלבד (ללא ילד משותף בתקופה זו).
התובעת טענה כי היא זכאית לגמלת שאירים, וזאת משום שמדובר היה בנישואים שניים. התובעת ביקשה מבית הדין לעבודה להביא את הביטוח הלאומי להרים עיניו מבעד לחוק היבש ולבחון את התמונה בכללותה.
האישה טענה כי גירושיה מן המנוח היה בגלל לחץ משפחתי בלתי פוסק מצד משפחתו של הבעל. לטענתה, למרות הגירושין, המנוח והיא המשיכו לגור בקירוב זה אל זו, ואף החזיקו בנכסים משותפים (שהיו אמנם שייכים לה בלבד, אך הרישום עליהם נותר על שם שני בני הזוג משיקולי מיסוי). התובעת טענה כי בשלב מסוים המנוח והיא שבו לקיים זוגיות. לטענתה, שלוש שנים לפני הנישואין השניים, הם החלו להיות שוב בקשר.
למעשה, זוגיות זו כללה לינה משותפת, בילוי בחגים, ניהול חשבונות משותף וכדומה. כאשר התובעת נשאלה מדוע, אם המנוח והיא חיו במשותף במשך 3-4 שנים, לא התחתנו הם קודם לכן, ענתה האחרונה כי בשל יחסה הקשה של משפחת בעלה המנוח כלפיה, היא לא "מיהרה לקפוץ לחופה פעם נוספת".
בית הדין קובע – מדובר בבני זוג ידועים בציבור
הביטוח הלאומי הציג בפני בית המשפט טופס משנת 2006 בו רשם המנוח כי מצבו המשפחתי הינו "גרוש". כאשר התובעת נשאלה מדוע המנוח לא ציין שהוא חי עם בת זוג ידועה בציבור, ענתה האחרונה כי המנוח מסר את הנתונים כהווייתם, על פי הרישום הרשמי במוסדות הציבוריים (שם היה המנוח מוגדר כגרוש, מן הסתם). "גם בעיניי לא היה עולה על דעתי לרשום ידועה בציבור. אין אופציה כזאת בטופס", אמרה התובעת.
בית הדין קבע, לאחר בחינת הראיות ושמיעת שני עדים מרכזיים (רב אשר היה מקורב לבני הזוג, ושכנו של המנוח בתקופה המדוברת), כי התובעת הייתה ידועתו בציבור של המנוח, במשך השנים אשר קדמו לנישואים השניים. במילים אחרות, הנישואין היוו רק "חותמת" למערכת יחסים אשר התקיימה בין המנוח לבין גרושתו שנים קודם לכן.
הוכח כי האישה הייתה מגיעה מדי יום לישון בביתו של המנוח, ויוצאת משם מדי בוקר. כמו כן, הסיבה לכך שהדברים נותרו לוטים בערפל הייתה בשל יחסה של משפחת המנוח כלפי האישה, ומורת רוחם של בני משפחה זו כלפי ההתקרבות המחודשת בין הבעל לגרושתו.
לסיכום,
בית הדין קבע כי האישה זכאית לגמלת שאירים. הביטוח הלאומי ניסה עוד לטעון כי מדובר באישה עצמאית מבחינה כלכלית, אשר מפרנסת את עצמה מעבודתה בפנימייה. כמו כן, הביטוח הלאומי גרס כי האחרונה אינה זכאית לקצבת שאירים וזאת משום שלא הוכח "שיתוף הדדי בהוצאות". הדברים נדחו על ידי בית המשפט.
ראשית, הלכה פסוקה היא כי גם אישה עצמאית מבחינה כלכלית זכאית לקצבת שאירים. באשר לעובדה שהתובעת והמנוח החזיקו דירות נפרדות, כמו גם העובדה כי בני הזוג המשיכו לנהל, בנפרד, את חשבונות הבנק שלהם (אליהם הופקדו משכורתה של התובעת והכנסות המנוח מהשכרת הדירה ומן הקצבאות שקיבל), נקבע כי לא מדובר בפרטים אשר יכולים לשנות את החלטת בית הדין.
בית הדין קבע כי גרסתה של התובעת, לגבי שמירת מערכת היחסים בסוד וחשיפתה למספר מצומצם ביותר של אנשים, הייתה אמינה בעיניו.
"בני הזוג דנן ניהלו מערכת יחסים כידועים בציבור, כשהם מוכתבים במידה רבה ממערכת יחסים המתקיימת בסוד", נכתב בפסק הדין, "חשוב לציין כי למערכת יחסים זו קדמה מערכת יחסים קודמת של נישואין במשך 24 שנים. היות ועסקינן בסיבוב השני ביחסיהם של בני הזוג, אשר לא היו עוד צעירים, ניתן להבין הן את מגוריהם הרשמיים בדירות נפרדות, והן את החזקת החשבונות הנפרדים בתקופה הרלבנטית".
