העסק נסגר ובעל מניות טען כי היה שכיר הזכאי לדמי אבטלה

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 2.0 מתוך 5

דחיית תביעה לדמי אבטלה בגין שותפות בבעלות על חברה

אדם הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום דמי אבטלה אשר נדחתה. הביטוח הלאומי נימק את הדחייה בכך שהתובע היה "בעל שליטה בחברת מעטים כמשמעותו בפקודת מס הכנסה". כמו כן, הביטוח הלאומי הדגיש כי לפי בדיקה אשר נערכה על ידו, התובע לא היה זכאי לדמי אבטלה וזאת אף משום שהוא לא עבד כשכיר במקום העובדה. הודגש כי המעביד לא היה חייב בתשלום דמי ביטוח עבור התובע בשנה וחצי אשר קדמו לתחילת התייצבותו בלשכת התעסוקה.

      קראו עוד על דמי אבטלה:

• מהו דינו של ספק בתביעה נגד הביטוח הלאומי?
• דחיית דמי אבטלה בעקבות סירוב להתקבל לעבודה
• האם עובד בעסק משפחתי יהיה זכאי לדמי אבטלה?
• אי ידיעת נהלים לגבי התנהלות הביטוח הלאומי תבטל זכאות לדמי אבטלה

התובע פנה לבית הדין לעבודה וטען כי הוא היה זכאי לקבל דמי אבטלה כחוק. לדבריו, הוא הועסק במשך כחמש שנים, עד לפיטוריו, כמנהל סניף בורגר ראנץ' בקניון. לטענתו, בעקבות מצבה הכלכלי הקשה של החברה אשר ניהלה את הרשת, הוא פוטר מעבודתו על ידי מפרקיה הזמניים. התובע טען כי הוא אמנם החזיק במניות בחברה, אך מכר את מניותיו והפסיק להיות בעל שליטה בחברה. יתרה מזאת, לטענתו, הוא היה חתום על חוזה עבודה אשר הגדיר אותו כשכיר הזכאי לזכויות עובדים, שכר, ותנאים סוציאליים.

הביטוח הלאומי טען כי יש לדחות את התביעה מחמת מספר טעמים:

1. התובע ציין בעצמו על טופס התביעה שהוא "נמנה על בעלי החברה" (יודגש כי התובע טען בעניין זה כי מדובר בטעות).
2. בדו"ח שנתי משנת 2005 התובע הצהיר על עצמו כמי שהינו עצמאי כבר מתחילת שנת 2004.
3. שכרו של התובע שולם לו כנגד חשבוניות והוא לא היה עובד שכיר אשר מעבידו שילם עבורו דמי ביטוח.
4. התובע היה בעל שליטה בחברת מעטים אשר איננו מבוטח בביטוח אבטלה לפי החוק. 
5. התובע היה יכול לשלוט על גובה הכנסותיו. שכרו השתנה מחודש לחודש והיה תלוי ברווחים ויחסים שונים. הביטוח הלאומי טען כי מדובר אפוא בצורת העסקה אשר לא העידה קיומים של יחסי עובד מעביד. 
6. עם סיום היחסים בין התובע ובין בורגר ראנץ', האחרון לא קיבל פיצויי פיטורים ו/או זכויות כגון חופשה או הבראה.

בית הדין לעבודה קבע כי יש לדחות את התביעה. בפסק הדין נקבע כי השיקולים אשר עמדו מאחורי דחיית התביעה לדמי אבטלה במקרה דנן היו כדלקמן. ראשית, התובע בעצמו רשם על טופס התביעה כי הוא "נמנה על אחד מבעלי החברה". התובע ניסה לטעון כי הוא מילא את הטופס "כלאחר יד ובהיסח דעת". בית הדין לא קיבל טענות אלה וקבע כי התובע רכש מניות בחברה כבר עם תחילת העסקתו בסוף 2003. כמו כן, התובע לא הוכיח כי הוא אכן העביר את המניות לחברה באפריל 2007 (כנטען על ידו).

בעלי מניות יכולים להיות שכירים - כיצד מוכיחים זאת?

בפסק הדין הודגש כי אכן ייתכנו מצבים בהם בעלי מניות יוכרו גם כשכירים של החברה ויהיו זכאים לזכויות סוציאליות שונות (לרבות זכות לדמי אבטלה עם פיטוריהם). המבחנים לעניין זה הינם שלושה. ראשית, יש לבחון האם ניתן להפריד בין תפקידו של פלוני כבעל מניות, לבין תפקידו כעובד לצורך ביטוח לאומי. שנית, בית הדין לעבודה צריך לבחון האם חוזה העבודה בין הצדדים היה פיקציה או הסכם אמיתי. לבסוף, יש לבחון האם ניתן לאמוד את שכרו של ה"עובד".

במקרה דנן, בית הדין לעבודה קבע כי למרות שהוצג בפניו חוזה עבודה לפיו התובע היה שכיר בחברה, נסיבות המקרה הראו אחרת. בפועל, התובע היה עצמאי אשר הנפיק לחברה חשבוניות ואף דיווח על עצמו כעצמאי לרשויות המס. כמו כן, במהלך העבודה התובע לא זכה לזכויות עובדים שונות ולא קיבל שכר על בסיס תלושי שכר מסודרים.
 

"עיון בהסכם העסקתו של התובע העלה כי האחרון היה מחויב לעבוד ככל שיידרש, לרבות בשבתות, חגים ושעות נוספות", נכתב בפסק הדין, "עם זאת, על פי החוזה, התובע לא היה זכאי לגמול ביתר בגין עבודתו בשעות נוספות והחברה לא התחייבה לשלם לאחרון שכר בגובה כלשהו. שכרו של התובע נגזר למעשה מהכנסות המסעדה בניכוי משכורות העובדים והשתתפות בעלות מרכז הזמנות המשלוחים. שכרו של התובע חושב על בסיס שנתי ומדי חודש הוא זכה למקדמה על חשבון המשכורת השנתית הכוללת".

בית הדין לעבודה קבע כי תיאור עבודתו של התובע הביא למסקנה כי לא מדובר בעובד שכיר המבוטח בביטוח דמי אבטלה.