האם תשולם קצבת שאירים לאישה אשר חזרה לגור עם הגרוש לאחר הפרידה?

דרגו את המאמר

ידועה בציבור לאחר גירושין – האם תשולם קצבת שאירים?

אלמנתו של אדם המבוטח בביטוח לאומי זכאית, לפי סעיף 252 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה 1995, לקצבת שאירים. סעיף 238 לחוק מגדיר אלמנה בתור מי שהייתה אשתו של המבוטח בעת פטירתו. סעיף 1 לחוק מרחיב וקובע כי אשתו של אדם יכולה להיות גם הידועה בציבור הגרה עימו. דהיינו, ידועה בציבור יכולה לתבוע קצבת שאירים כאשר היא הייתה ידועה בציבור של המנוח והשניים גרו ביחד.

הוכחת קשר של ידועים בציבור איננו עניין פשוט בכל מקרה. מדובר בסוגיה עובדתית אשר אמורה להסתמך על ראיות (כגון מגורים משותפים, חשבונות בנק משותפים, הליכה לאירועים משפחתיים, ילדים משותפים וכדומה). למעשה, מוטל על בני הזוג הידועים בציבור להוכיח כי הם ניהלו חיים כבעל ואישה ללא טבעות נישואין אך עם שותפות גורל.

במקרים בהם מדובר בזוגות מבוגרים ופנסיונרים, הדרך הינה אף מורכבת יותר. ידוע כי ישנם זוגות מבוגרים החיים ביחד מתוך כדאיות כספית או סיכום ענייני, ולא כתוצאה של חיי משפחה כבעל ואישה הדבקים זה בזה. אחד הגורמים החשובים ביותר בעניין זה הוא המגורים המשותפים.

האם בני הזוג חזרו לגור ביחד?

האם בני הזוג דנן, אשר התגרשו בהסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין, חזרו לגור ביחד לאחר הגירושין? סוגיה זו עמדה במרכזו של ערעור אשר הוגש לבית הדין הארצי לעבודה. המערערת טענה כי היא וגרושה המנוח חזרו לגור זה עם זו לאחר הגירושין ועל כן היא זכאית לקצבת שאירים. המוסד לביטוח לאומי, ובית הדין האזורי לעבודה, דחו את תביעתה. אי לכך, פנתה האחרונה לבית הדין הארצי לעבודה.

בית הדין הארצי קבע גם הוא כי יש לדחות את הערעור. בפסק הדין בארצי נכתב כי דרכה של המערערת הינה מורכבת ביותר, וזאת משום שמדובר בבני זוג שהתגרשו בעבר. דהיינו, מדובר בבני זוג אשר הביעו נכונות להיפרד ואף קיבלו לכך תוקף של פסק דין.

      קראו עוד בתחום:

• שלילת קצבת שאירים מאלמנה לאחר תאונת עבודה
• רצח לאומני או רצח פלילי - תביעה להכרה בתור נפגע פעולות איבה
• תביעה לביטול חוב במוסד לביטוח לאומי התיישנה
• גמלת שמירת הריון כאשר עובדת עזבה מקום אחד מתוך שלושה

"הנטל להוכיח את קיומם של חיים זוגיים הינו מורכב כאשר מדובר בבני זוג שנפרדו בהליך פורמאלי של גירושים, ונטען כי הם חזרו לקיים מערכת יחסים זוגית כידועים בציבור", נכתב בפסק הדין, "על האישה מוטל הנטל להוכיח כי פרידת בני הזוג כפי שבאה לידי ביטוי בהליך הפורמאלי של גירושיהם, לא שיקפה נאמנה את מערכת היחסים ביניהם, שבפועל היא מערכת של שיתוף וקשירת גורל, ולרבות קיום משק בית משותף".

המערערת לא עמדה בנטל המדובר. בית הדין הארצי קיבל את פסק דינו של בית משפט קמא וקבע כי יש להשאיר את החלטת בית הדין האזורי על כנה. בית הדין הארצי קבע כי המערערת לא ענתה על הדרישות להכיר בה כידועה בציבור ולא הוכחה קיומה של מערכת זוגית בבית משותף טרם מותו של המנוח.

מגורים נפרדים

המנוח והמערערת היו נשואים במשך כ-40 שנה עד אשר התגרשו בשנת 1994 בבית הדין הרבני באשדוד. חמש שנים לאחר מכן נפטר המנוח. שלוש שנים לאחר פטירתו של האחרון, הגישה המערערת תביעה לקצבת שאירים למוסד לביטוח לאומי.

בתביעה זו ציינה כי היא חזרה לגור עם המנוח, בסמוך לאחר גירושיהם, והשניים חיו ביחד עד לפטירתו. בית הדין האזורי לעבודה דחה את תביעתה של המערערת והאחרונה פנתה לתביעת ביטוח עבור קצבת שאירים.

בשנת 2006 קיבל בית המשפט את תביעתה כנגד חברת הביטוח ונקבע כי היא זכאית לקבל מחברת הביטוח פנסיית שאירים. אי לכך, המערערת שבה ופנתה להליכים כנגד המוסד לביטוח לאומי. המוסד לביטוח לאומי, חרף פסק הדין כנגד חברת הביטוח, קבע כי יש לדחות את תביעתה.

בית הדין האזורי קבע כי בין המנוח לבין המערערת נחתם הסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין. כמו כן, הוסכם כי דירת הצדדים תעמוד למכירה ותמורתה תתחלק בין השניים באופן שווה. הדירה אכן נמכרה. לאחר פטירת המנוח הוצאו שני צווי ירושה. בצו ירושה הראשון המערערת כלל לא הופיעה, וצו ירושה מתוקן הכיר בזכותה על 50% מנכסיו של המנוח. יש לציין כי לאחר הגירושין שולמו למערערת גמלת הבטחת הכנסה כ"יחיד" ותוספת קצבת זקנה לפי הרכב משפחה ל"יחיד".

המערערת טענה כי על אף שהיא התגרשה מבעלה המנוח, היא שבה להתגורר עימו לאחר הגירושין. לטענתה, היא ניהלה עימו חיי משפחה ברצף עד לפטירתו ומערכת היחסים ביניהם הייתה של אהבה ושותפות גורל. בית הדין האזורי דחה טענות אלו. בפסק הדין נכתב כי הגירושין בין המנוח למערערת לא היו למראית עין בלבד ונערך בין הצדדים הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין.

בני הזוג הביעו נכונות רצינית להתגרש

ניתן היה לראות את רצינותם של הצדדים להביא את יחסיהם לכדי סיום, נכתב בפסק הדין, בהחלטה למכור את דירת המגורים המשותפת. בנוגע לצו הירושה, מדובר בצו ירושה מתוקן ועובדה זו בלבד מעידה על מערכת היחסים בין המערערת לבין המנוח בימי שלפני פטירתו.

למעשה, הצו המתוקן ניתן לאחר הסכמת ילדי הצדדים וזאת במקביל לניהול התביעה מול חברת הביטוח. בית הדין לעבודה קבע כי מדובר בצו ירושה אשר לא ניתן על בסיס בחינה עובדתית ואין לא משמעות בנוגע להליך דנן.

יתרה מכך, מטפסים אשר הוגשו למוסד לביטוח לאומי, לשם קבלת קצבת זקנה, העידה המערערת כי היא והמנוח חיים בדירות נפרדות. עובדה זו עומדת בסתירה של ממש לניהול משק בית משותף, נכתב בפסק הדין, בני הזוג גרו בנפרד וניצלו את זכויותיהם מול המוסד לביטוח לאומי כפרודים. אי לכך, המערערת אינה יכולה לבוא ולטעון כעת כי היא זכאית לקצבת שאירים מכוח חיי שיתוף.