תביעה בעקבות נזקי גוף בגין אלימות בבית הספר

דרגו את המאמר

52,000 שקלים פיצויים לילד אשר הותקף בבית הספר על ידי חבריו לספסל הלימודים

קטטות בין תלמידים, והצקות בבית הספר, אינם - לצערנו - מחזה נדיר. נדמה לעיתים כי היטפלות בריונים לתלמידים מסוימים, והכאתם של האחרונים, הפכה לעניין שגרתי הנפוץ בבתי הספר ברחבי הארץ. פעמים רבות, הילדים אינם מבצעים את מעשיהם האלימים בשעות הלימודים ו/או בין כותלי בית הספר. עם זאת, לעיתים הם "אינם מתאפקים" ופוגעים בחבריהם לספסל הלימודים גם בתוך המוסד החינוכי. מדובר אפוא במקום בו הילד אמור להיות מוגן וזאת משום שמצויים בו "מבוגרים אחראים" כגון מורים, עוזרים, חברי הנהלה וכדומה.

בדומה למקרים בהם ילדים נפצעים בתאונות תלמידים (לדוגמא - בעת נפילה במדרגות בית הספר), גם כאשר ילד נפגע בקטטה ייתכן ותקום אחריות למוסד הלימודים לפצות את הנפגע. פיצויים כגון דא יכולים להיות גם מנת חלקו של ילד אשר נפגע באלימות בבית הספר, וזאת כאשר האחראים במקום לא השכילו למנוע את התרחשות האירוע. להלן דוגמא לפסק דין אשר עסק בשאלה האם תלמיד אשר הותקף בבית הספר, בזמן הפסקה, על ידי שני תלמידים, יהיה זכאי לפיצויי?

      קראו עוד על תביעות בגין אלימות בבית הספר:

• האם פנימייה הפועלת בהתנדבות חייבת בתשלום פיצויים לאחר תאונת תלמידים?
• האם מורה אחראי לנזקים שנגרמו לתלמיד בכיתתו במהלך קטטה כאשר הוא בחדר?
• פיצויים לקטין אשר לומד בפנימיה לילדים הסובלים מבעיות התנהגות

בית המשפט השלום בתל אביב הדגיש כי יש לענות על שאלה זו בחיוב, וזאת כל אימת שיוכח כי בית הספר היה יכול למנוע את האירוע. במקרה דנן, נקבע כי היות ובית הספר התרשל בהקפדה על נוכחות מורה באזור התקיפה, בזמן ההפסקה, היה ניתן להטיל עליו את האחריות לפצות את הקטין. אי לכך, השופטת, זהבה אגי, פסקה כי בית הספר ישלם לקטין פיצויים בסך כ-52,000 שקלים.

חובת ההשגחה

התקיפה של הקטין התרחשה כאשר הוא המתין עם ילדים נוספים בתור לקיוסק שהגיע לגדר בית הספר. התוקפים, אשר לא הגישו כתב הגנה ולא הופיעו למשפט, חויבו אף הם בתשלום פיצויים. מנהלת בית הספר טענה, במהלך המשפט, כי לא היה בחצר מורה אשר היה אמור ו/או יכול להשגיח על התנהגות התלמידים. בית המשפט מצא בכך רשלנות. השופט אגי ציינה בפסק דינה כי קטינים בגילו של הקטין בתקופה נשוא התובענה (14 שנים) נוטים לא אחת למשחקי שובבות אשר לעיתים גובלים באלימות של ממש.

אי לכך, קבעה השופטת, היה על בית הספר לדאוג לפיקוח על הילדים בזמן ההפסקה, קל וחומר בשל המודעות בדבר הסכנות ה"אורבות" לקטינים. השופטת הדגישה כי חובת ההשגחה הנ"ל באה לידי ביטוי ביתר שאת כאשר התלמידים מתקבצים בקבוצות ומבקשים לרכוש מוצרים שונים מקיוסק שהגיע למקום.

"אין ספק כי המתנה של ילדים בתור לקיוסק עלולה לגרום לדחיפות, עצבים, מריבות, קללות וכדומה. מכאן, הדרך למכות פיסיות ואלימות איננה ארוכה", נכתב בפסק הדין. השופטת הדגישה כי היא סבורה שנוכחות מורה באזור המדובר, עקב הבעייתיות הגלומה בו, הייתה הכרחית. לאמור, אי דאגה למורה מפקח בחצר בזמן ההפסקה עלתה כדי רשלנות מצד בית הספר כלפי התובע. יתרה מזאת, נקבע כי במידה והיה במקום מורה מפקח, סביר להניח שהאחרון היה יכול לעצור את הקטטה באיבה ולמנוע את הפגיעה בקטין (אשר הוחמרה בשל העדר "הפרדה" בין הניצים).