אישור רפואי מטעם רופא פרטי - האם עילה לקבלת גמלת שמירת הריון
| דרגו את המאמר |
|
כוחו של אישור רפואי מטעם רופא נשים לצורך גמלת שמירת הריון
סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי שמירת הריון הינה היעדרות מעבודה בתקופת ההריון המתחייבת משל אחד משני תנאים – מצב רפואי המסכן את האישה או את העובר, או סוג העבודה מסכן את האישה או את העובר. מיותר לציין כי שני התנאים חייבים להיות מגובים באישור רפואי בכתב שכן אישה אינה יכולה להחליט על דעת עצמה כי מדובר בתנאים המסכנים את עוברה או אותה. בית הדין לעבודה הכיר במספר מקרים שנויים במחלוקת בנושא זה.
לדוגמא, באחת מפסיקותיו קבע בית המשפט כי די בהחמרה בכאבים שנוצרה בשל ההריון, אף בלא סיכון של המבוטחת או העובר, בכדי לחייב את הביטוח הלאומי לשלם לאישה גמלת שמירת הריון. כמו כן, בית הדין לעבודה קיבל את תביעה עבור גמלת שמירת הריון במקום בו לא מונה מומחה רפואי אלא התובעת הציגה בפני בית הדין אישורים רפואיים.
קראו עוד בתחום:
- קצבה זקנה לא תשולם לאדם אשר עזב את ישראל לארצות הברית ומעוניין לחזור
- עבודה אצל בן זוג - האם זכאות לדמי אבטלה?
- תביעה עבור קצבת תלויים - המנוח היה מלצר אשר השתכר מקבלת טיפים
עם זאת, בפסיקה מאוחרת יותר עסק בית הדין לעבודה במקרה דומה ושינה את ההלכה בעניין. במקרה זה קבע בית הדין לעבודה כי מבוטחת אשר אינה מגיעה לעבודה על סמך אישור רפואי שניתן לה, צריכה לדעת כי ייתכן ופקיד התביעות במוסד לביטוח לאומי לא יאשר את התקופה שבאישור זו בתור תקופה המצדיקה גמלת שמירת הריון (זאת כאשר הביטוח הלאומי מסתמך על חוות דעת של רופא מטעמו). במקרים בהם ישנה מחלוקת בין הצדדים, נקבע כי על המבוטח והביטוח הלאומי לפנות למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין.
במקום בו מוגשת תביעה לתשלום גמלת שמירת הריון, יש לאישור הרפואי שניתן על ידי הרופא של המבוטחת משקל כבד. אישור רפואי זה יוצר חזקה שלפיה עסקינן במצב רפואי אשר יש בו כדי להצדיק שמירת הריון. שימו לב, גם אם מתברר כי הבסיס המקורי לסיכון הרפואי אינו נובע מההריון, אך ההריון מביא ליצירת הסיכון או להחמרתו, מדובר במצב רפואי הנובע מההריון המסכן את האישה. עם זאת, חזקה זו ניתנת לסתירה כאשר ישנה מחלוקת רפואית בעניין זה. במקרים אלו, נכון יהיה למנות מומחה מטעם בית הדין.
דוגמא לפסק דין
בית הדין לעבודה נדרש לבחון האם אישה אשר סבלה מבעיות רפואיות בגבה, ובמהלך ההריון החלה לסבול מ"גנשת" (לחץ על העצב הגורם לכאבים), זכאית לגמלת שמירת הריון למרות טענותיו של המוסד לביטוח לאומי כי לא מדובר בסכנה למובטחת או לעוברה. התובעת הייתה בשבוע ה-13 להריון כאשר החלה לסבול מכאבים. בעקבות כאבים אלו, פנתה התובעת לרופא נשים ולרופא אורטופד. האורטופד המליץ לתובעת להישאר במנוחה עד הלידה ורופאת הנשים ניסחה עבורה אישור רפואי מתאים.
התובעת צירפה את האישור הרפואי הנ"ל לתביעת לגמלת שמירת הריון אך הביטוח הלאומי קיבל את התביעה רק בעבור החודשיים האחרונים ללידה. הביטוח הלאומי טען כי אין באישור הרפואי בכדי להביא להכרה בזכאות לגמלת שמירת הריון לכל התקופה.
בעקבות קביעה זו, פנתה התובעת לבית הדין לעבודה ובית הדין מינה מומחה רפואי מטעמו לבחון את הסוגיה. המומחה הרפואי היה תמים דעים עם התובעת. בחוות דעתו הרפואית קבע המומחה כי ההריון החמיר את מצבה של התובעת, כך שהיא לא היתה מסוגלת לתפקד. כמו כן, המומחה הוסיף שהתובעת אכן היתה במצב רפואי הנובע מההריון, ואשר סיכן אותה והצדיק קביעה של "שמירת הריון".
