הכרה בצרידות בתור החמרה אשר נבעה מתנאי עבודה

דרגו את המאמר

החמרה במצב בריאותי בעבודה – צרידות

בית הדין הארצי לעבודה קיבל את ערעורה של גננת וקבע כי מצבה הבריאותי החמיר בגין תנאי עבודתה. הגננת, אשר הייתה מועסקת במשך כ-36 שנים בגן ילדים באופקים, טענה כי יש להכיר בצרידות ממנה היא סובלת כתאונת עבודה לפי משמעותה בחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995.

הגננת טענה כי בספטמבר 2008 הפסיק משרד החינוך את עבודתה וזאת מטעמי בריאות. טרם הפסקת עבודתה, הייתה הגננת מועסקת בגן ילדים בו היו 32 ילדים תחת טיפולה. העבודה הייתה בהיקף של חמישה ימים בשבוע ולגננת הייתה עוזרת אחת בלבד.

התביעה, אשר הוגשה כנגד מוסד לביטוח לאומי, להכרה בצרידות ממנה סובלת התובעת כתאונת עבודה, נדחתה. פקיד התביעות במל"ל מצא לנכון לדחות את התביעה וזאת מחמת "העדר הוכחה של אירוע תאונתי או אירועים תאונתיים זעירים בעבודה, אשר הביאו להתפתחות המחלה". הצדדים היו חלוקים בנוגע להיבט הרפואי של הצרידות ועל כן מונה מומחה רפואי מטעם בית הדין לעבודה.

המומחה: קשר של פחות מ-20%

מומחה רפואי זה נדרש לשאלה - האם תנאי עבודתה של התובעת גרמו לצרידות בקולה. המומחה השיב כי הצרידות אשר הופיעה אצל הגננת בשנת 2001 הייתה תופעה רפואית מוכרת בשם "Gred". המומחה הרפואי הוסיף כי ייתכן ולמאמץ הקולי של התובעת הייתה השפעה על צרידותה. לטענתו, התקיים קשר חלקי בלבד בין תנאי העבודה לבין הצרידות, ומרבית הנזק לא נגרם כתוצאה מהרמת הקול בגן.

      קראו עוד על צרידות ותאונות עבודה:

• דחיית הכרה בבעל מסעדה כנפגע עבודה בגין צרידות
• עישון ודיבור במהלך העבודה גרמו לצרידות - האם תאונת עבודה?
• תביעה לדמי פגיעה של זמר חתונות בגין צרידות בקול
• תאונת עבודה של מורה בגין צרידות בקול?

הצרידות במקרה דנן נבעה אפוא משני גורמים – Gred ומאמץ קולי. ה-Gred היה הגורם הדומיננטי בין השניים. בנוגע לשאלת המיקרוטראומה – המומחה הרפואי היה סבור כי במיתרי הקול של התובעת לא היו ממצאים אשר מבססים תביעה כגון זו (כגון פוליפים או יבלות).

כאשר נדרש המומחה הרפואי, על פי הוראת בית הדין האזורי, לכמת את אחריות כל אחד מהגורמים, חזר האחרון ועמד על תופעת הדומיננטיות של ה-Gred בליקוי בצרידות. לדבריו, ה-Gred היה בעל השפעה על התפתחות הצרידות בשיעור של 80% לפחות.

האם מספיק לשם הכרה כתאונת עבודה?

לטענת המערערת, חוות דעתו של המומחה הרפואי הייתה חייבת להביא להכרה בה בתור נפגעת עבודה. המוסד לביטוח לאומי התנגד לכך בטענה כי ההשפעה של תנאי העבודה הייתה בשיעור הנמוך מ-20%. בית הדין האזורי המשיך להקשות והפנה למומחה הרפואי שאלה נוספת – האם הסיבה העיקרית לתופעת הצרידות נובעת באופן ודאי מה-Gred. המומחה הרפואי היה סבור שכן. הרופא הסתמך בעניין זה על בדיקות אשר נעשו לעובדת כגון בדיקות אנדוסקופיות, וטיפול בGred- אשר הביא לשיפור משמעותי.

כנגד זה, התובעת הוכיחה כי למאמץ הקולי במקום העבודה הייתה תרומה כלשהיא לגרימת הצרידות, וזאת למרות שמדובר בהשפעה מינורית בלבד.

בית הדין הארצי קיבל את הערעור וקבע כי תנאי עבודתה של התובעת החמירו את מצב צרידותה. בפסק הדין נקבע כי התובעת אמנם לא סבלה מצרידות שנגרמה בעקבות העבודה, אך תנאי עבודתה החמירו באופן משמעותי את מצבה עד אשר היא נאלצה לעזוב את הגן. אי לכך, יש להכיר בה בתור נפגעת עבודה.