הכרה בחייל כנכה צה``ל בעקבות התקפים אפליפטיים בצבא

דרגו את המאמר

התקפים אפילפטיים בצבא וקשר סיבתי משפטי בין המחלה לשירות

חייל קרבי, אשר במהלך הטירונות נחסכו ממנו שעות שינה רבות, טען כי הוא לקה באפילפסיה בעקבות תנאי השירות. אי לכך, האחרון פנה לקצין התגמולים וטען כי יש להכיר בו כנכה צה"ל. קצין התגמולים דחה את התביעה אך וועדת ערר שדנה בסוגיה קיבלה את טענות הלוחם. המדינה הגישה ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. מה הייתה הכרעתו?

כפי שצוין לעיל, החייל גויס בתור לוחם לחיל התותחנים. בדומה ליתר הטירונים במחלקה, גם החייל במקרה דנן נאלץ להתמודד עם שעות שינה מעטות. עם זאת, ובניגוד ללוחמים האחרים, החייל סבל במהלך הטירונות ממספר התעלפויות ופונה לבתי חולים באזור. החייל טען כי חרף העובדה שהוא פונה מספר פעמים לחדרי מיון, בצבא לא השכילו להעניק לו הקלות או הנחות כלשהן. לדוגמא, לא ניתנה לו אפשרות להסדיר את שעות השינה בצורה מתאימה יותר למצבו הבריאותי המיוחד.

      קראו עוד בתחום:

• שחרור על מצב נפשי - גיוס עם אפליפסיה וגורמים תורשתיים
• חוסר שעות בשינה גרם להתפתחות אפילפסיה? תביעה נגד משרד הביטחון
• חייל משוחרר סובל מהחמרה במחלת אפילפסיה בגין שירות קרבי
• שוטר משטר הגבול לקה במחלת האפילפסיה בגין שירותו במשטרה

בסופו של דבר, החייל סיים את הטירונות והפלוגה המשיכה לפעילות מבצעית. עם זאת, במהלך מסדר שגרתי במסגרת הפעילות המבצעית, החייל חש לפתע ברעידות בידיו. הוא התעלף ואיבד הכרתו. החייל פונה לחדר המיון בבית החולים הקרוב ואובחן כלוקה באפילפסיה. בסופו של יום, צה"ל שחרר את הלוחם בפרופיל 24.

בין אפילפסיה להתקפים אפילפטים

במסגרת תביעה שהוגשה על ידי החייל למשרד הביטחון, האחרון טען כי הוא לקה באפילפסיה באופן ברור בשל תנאי שירותו בתותחנים. דהיינו, התובע ביקש לקשור בין מחסור בשעות שינה לבין המחלה. כאמור, משרד הביטחון דחה את טענותיו ואילו וועדת הערעורים קיבלה את הדברים.

במסגרת ערעור המדינה, נטען כי קיים הבדל של ממש בין "התקפים אפילפטיים" ל"אפילפסיה". נטען כי התקפים אפילפטיים אינם מהווים עדות למחלה קיימת. המדינה גרסה כי אולי חוסר השינה היווה טריגר מסוים לעליית המחלה, אך לא היה זה הגורם לפריצתה. במשרד הביטחון ניסו לטעון כי עסקינן אפוא במחלה מולדת ובהתחשב בתנאי בריאותו הכלליים של החייל, לא היה קשר בינה לבין השירות.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. בפסק הדין נקבע כי היות ועסקינן בסוגיה רפואית, גבולות התערבותו של בית המשפט היו מוגבלים להתפרצות המחלה מבחינת הקשר הסיבתי. בפועל, נפסק כי חרף העמדה הרפואית הקלאסית לפיה חוסר בשינה איננו גורם לאפילפסיה, אלא "רק" להתקפים אפילפטיים, ישנו הבדל בין המונח "קשר משפטי" למונח "קשר סיבתי".

השופטת קבעה כי אמנם הרפואה איננה מכירה בקשר שבין העדר השינה לפרוץ המחלה, אך המשפט יכול להכיר בכך. אי לכך, והיות והיה קשר סיבתי ברור בין העדר השינה במהלך הטירונות לבין ההתקפים האפילפטים, ערעור המדינה נדחה. בית המשפט הוסיף וציין כי לא יכולה להיות מחלוקת שהחייל במקרה דנן התגייס לשירות קרבי כאשר הוא בריא לחלוטין. דא עקא, בעקבות תנאי השירות בטירונות הוא לקה באפילפסיה. בסיטואציה כגון דא, אין ספק כי קיים קשר סיבתי משפטי בין המחלה לתנאי השירות. כפועל יוצא מכך, בית המשפט קבע כי החייל הינו נכה צה"ל בהתאם לתביעתו.