לקה בהתקף לב לאחר יומיים בעבודה - האם יוכר כנפגע עבודה?
| דרגו את המאמר |
|
התקף לב עבודה לאחר יומיים – האם תאונת עבודה?
עב"ל 18386-12-10
בית הדין הארצי לעבודה קיבל את ערעורו של אדם אשר לקה באירוע לבבי בעבודה, וקבע כי למרות שהאחרון הועסק במקום העבודה ימים ספורים בלבד, מדובר בתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. המערער במקרה דנן עבד עד דצמבר 2008 בתור סנדלר במפעל. לאחר מכן, המערער עבר לעבוד בחברה אחרת בתור נהג-סבל המוביל את מוצרי החברה בערים שונות. לא עברו ארבעה ימי עבודה במקום עבודתו החדש והתובע לקה באירוע לבבי.
קראו עוד בתחום:
- תאונת עבודה? התקף לב לאחר חקירה משטרתית בעקבות עבודה קודמת
- אחריות מעביד בגין התקף לב בו לקה עובד, האמנם?
- התקף לב כתאונת עבודה בתור רשלנות המעביד - האמנם?
- התקף לב לאחר שיחה עם גורם נטול סמכות ובעקבות חשש מפיטורים
המוסד לביטוח לאומי לא הכיר באוטם שריר הלב בו לקה התובע כתאונת עבודה. תביעתו לדמי פגיעה נדחתה וזאת משום ש"לא הוכח אירוע תאונתי אשר אירע למבוטח תוך כדי ובעקבות עבודתו". המוסד לביטוח לאומי טען כי מדובר באירוע לבבי אשר מקורו ב"מחלה טבעית" וזאת על פי "מסמכים רפואיים שהעידו על תחלואה כלילית כרונית".
בית הדין האזורי לעבודה קיבל את טענות המל"ל ואישר את דחיית התביעה. העובד לא אמר נואש וערער על כך לבית הדין הארצי. בערכאה הארצית נמצא מזור למצוקתו. השופטים - ורדה וירט-לבנה, יגאל פליטמן והנשיאה נילי ארד - קיבלו את הערעור וקבעו כי אכן מדובר בתאונת עבודה. עיקר המחלוקת בין המבוטח לביטוח הלאומי נגעה לשאלה – האם ניתן לראות בנסיבות העבודה של המערער ביום האירוע כאירוע חריג בעבודה.
פסק דינו של בית הדין האזורי
המערער טען כי עבודתו החדשה הייתה שונה בתכלית מעבודתו המינורית כסנדלר. לדבריו, מדובר היה בעבודה אשר דרשה ממנו מאמצים פיסיים משמעותיים והדבר גרם לו ללקות בלבו. בית הדין האזורי דחה את הטענות הנ"ל בקובעו כי "התובע לא הוכיח את קיומו של אירוע חריג על פי דרישת הפסיקה". נקבע כי לא הוטל על המערער מאמץ או לחץ נפשי בעבודה, וזאת מחמת מספר נימוקים.
ראשית, המערער לא הציג ראיות אשר הצביעו על כך שעבודתו החדשה, במשך שלושה ימים בלבד, הייתה עבודה חריגה עם מאמץ מיוחד. שנית, המערער לא הוכיח, וזאת מעבר לאמירות פשטניות, מה היה היקף ואופי העבודה בתור סנדלר (לדוגמא - כמה הובלות הוא ביצע בעבודתו החדשה, מה הייתה כמות הסחורה שסחב וכדומה). שלישית, עבודתו של התובעת בשלושת הימים הראשונים הוגדרה על ידי בית הדין כ"עבודה אשר דרשה נסיעה למספר חנויות ביום. כמו כן, פריקה וטעינה אשר לא דרשו מאמץ חריג".
טענותיו המערער ומשקלם של המסמכים הרפואיים
ב"כ המוסד לביטוח לאומי טענה כי אין לקבל את הערעור וזאת משום שהכרעתו של בית דין קמא התבססה על "קביעות עובדתיות". כמו כן, המוסד לביטוח לאומי טען כי לא הוכח שוני מהותי בין העבודות או מאמץ יוצא דופן ביניהן. המערער טען בערעורו מספר טענות:
- בית הדין לעבודה לא השווה בין תנאי העבודה כסנדלר לבין תנאי העבודה כנהג-סבל.
- בית הדין האזורי לא ניתח את עבודתו הרגילה של המערער בהשוואה לעבודתו החדשה.
- בית הדין לא התייחס לכך שהמרחקים אותם הוא נדרש לגמוע בימי עבודתו הראשונים היו משמעותיים (לדוגמא, מה"בסיס" בראשון לציון ולערים מרוחקות, כל פעם בנפרד).
- בית הדין התעלם מכך ששלושה גורמים רפואיים שונים התייחסו לנושא המאמץ אשר נדרש ממנו במסגרת עבודתו החדשה.
בית הדין הארצי בחן את טענות הצדדים, התשתית העובדתית, ואת פסק דינו של בית דין קמא, וקבע כי דין הערעור להתקבל. בית הדין קיבלת את החלטתו על בסיס שורה של שיקולים. לדוגמא, נקבע כי יש לייחס לרישומים הרפואיים בעניינו של המערער במקרה דנא "משקל רב". בית הדין הארצי ציין כי במסמכים הרפואיים הנ"ל נכתב באופן מפורש כי המערער "נדרש בעבודתו החדשה לבצע מאמץ פיזי קשה במיוחד עבורו, באופן המהווה אירוע חריג".
לדוגמא, במסמך סיכום מחלה, מהמחלקה לטיפול נמרץ (מיום אשפוזו של המערער בבית החולים), נכתב כי "המטופל התקבל לעבודה לאחר מאמץ גופני אשר נמשך באופן רצוף במשך שעה". דברים ברוח זו נכתבו גם בטופס הקבלה הרפואית מבית החולים וולפסון. בטופס זה נכתב "היום בעבודה, לאחר מאמץ גופני, פיתח לראשונה בחייו כאבים בחזה שמאל עם חולשת ידו השמאלית. כאבים אלה נמשכו באופן רצוף כשעה".
בית הדין הארצי ציין כי מדובר בשלושה מסמכים רפואיים אשר נערכו בסמוך לאירוע והתייחסו כולם למאמץ החריג בעבודה. זאת ועוד, בפסק הדין הארצי הודגש כי בית הדין האזורי לא התייחס בפסיקתו למסמכים הנ"ל.
