תשלום פיצויים בגין נזקי גוף עקב נגעי חשיפה לשמש
| דרגו את המאמר |
|
 |
התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5 |
התובע, יליד שנת 1953, עבד כמכונאי טנקים בצה"ל בין השנים 1981 ועד 2011. החל משנת 2007 אובחנו בפנים, בצוואר בעורף ובחלקו העליון של גבו נגעי חשיפה לשמש, אשר נובעים לטענתו באופן ישיר מחשיפתו לשמש במהלך שנות עבודתו.
בנסיבות אלה פנה התובע אל בית משפט השלום בהרצליה והגיש תביעה לתשלום פיצויים נגד המדינה בגין נזקי גוף, בטענה שנגרם לו סרטן העור כתוצאה מרשלנות המעסיקה שלא דאגה לספק אמצעי הגנה מפני השמש והפרה את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית כלפיו.
התובע טען כי במהלך 33 שנות עבודתו בשירות המדינה כמכונאי טנקים, היה חשוף לשמש שעות רבות מדי יום מבלי שהמדינה סיפקה לו אמצעי הגנה מתאימים, כגון: בגדים ארוכים, כובע רחב שוליים וקרם הגנה, ואף רופא תעסוקתי המליץ בשנת 2007 למעסיקה לספק לו סביבת עבודה שאינה כרוכה בחשיפה ממושכת לשמש, אך היא לא עשתה זאת, לכן יש להטיל עליה אחריות מלאה.
קיים קשר סיבתי בין נגעי העור לבין החשיפה לשמש
התובע ציין כי נזקי גוף שנגרמו לו בעקבות חשיפה ממושכת לשמש הוכרו על ידי המוסד לביטוח לאומי כמחלת מקצוע, ונקבעה לו על ידי ועדה רפואית נכות צמיתה בשיעור של 19%. לכתב התביעה צורפה חוות דעת של מומחה רפואי, שהעריך כי קיים קשר סיבתי בין נגעי העור לבין החשיפה לשמש במהלך כל תקופת העסקתו בשירות המדינה. בעקבות נזקיו נאלץ התובע לעבור לתפקיד אחר ובשל כך כושר תפקודו והשתכרותו נפגע לטענתו בצורה משמעותית.
מנגד טענה המדינה כי התובע ממשיך לעבוד באותו מקום עבודה ושכרו לא נגרע. בשנים האחרונות הוא עובד במחסן כמכונאי ולפניו עוד חמש שנות עבודה עד ליציאתו לפנסיה. בנוסף ציינה כי התובע מסר עדות שקרית לגבי הכנסתו והסתיר מידע חשוב לגבי מעורבותו בתאונה נוספת שהותירה נכות צמיתה.
המדינה טענה כי מאחר שמדובר בתאונת עבודה, הוצאותיו של התובע מכוסות על ידי המוסד לביטוח לאומי וסל הבריאות. ואף טענה כי יש לייחס לתובע אשם תורם בגין הנזק שנגרם לו בשיעור של 20%, מאחר שהיה עליו להיות מודע לסכנות שיש בחשיפה לשמש, ולהיות ער לכך שיש להתגונן בהתאם.
המעסיקה התרשלה בכך שלא יישמה את המלצותיו של רופא תעסוקתי
בית המשפט סבר כי המעסיקה היתה בעלת הידיעה והאמצעים הטובים ביותר למנוע את הנזק שנגרם לתובע במהלך עבודתו, ואחראית לספק לו תנאי עבודה בטוחים יותר ואף ליישם בקפדנות את המלצותיו של הרופא התעסוקתי, אשר הופנו אליה באופן ישיר ביחס לתובע.
יחד עם זאת קבע בית המשפט כי לא ניתן לייחס את השינוי בתפקיד והפסדי השכר שלהם טען התובע, רק עקב נכותו כתוצאה ממחלת העור. ואף סבר כי יש לייחס לו אשם תורם בשיעור של 15%, בכך שנמנע מנקיטת אמצעי הגנה מפני קרינת השמש באופן עצמאי, כמו חבישת כובע שאינו כרוך בעלויות גבוהות.
בסופו של דבר נקבע כי התובע זכאי לפיצויים בסך של 160,000 שקלים. לאחר ניכוי אשם תורם ותגמולי המוסד לביטוח לאומי, חויבה המדינה לשלם לתובע סך של 52,400 שקלים, בתוספת של הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
ת"א 14205-09-13
