האם תאונת עבודה במוסך נגרמה עקב רשלנות המעסיק?
| דרגו את המאמר |
|
התובע עבד כמכונאי רכב במוסך ובמהלך תיקון משאית הוא נפגע בידו בעת שעסק בפירוק והרכבה של מצמד. התובע טען שכלי העבודה לא היו תקינים, לכן פנה אל בית משפט השלום בתל אביב - יפו והגיש תביעה לפיצויים נגד בעל המוסך בגין הנזק שנגרם לו כתוצאה מהתאונה.
ידית הכוח שסופקה לתובע היתה שחוקה ולא תקינה
בתחילת חודש יוני 2008, התובע, יליד 1956, נפגע בתאונת עבודה. התובע טען כי לאחר שסיים את הרכבת המצמד של המשאית, הוא החל לסגור את הברגים באמצעות פטיש אוויר. אולם מאחר שהפטיש היה ישן ושחוק בשל שימוש יתר, הוא לא הצליח להבריג את הברגים עד הסוף, לכן החל לסגור אותם באופן ידני באמצעות ידית כוח, שגם היא נשחקה. לפתע הוא איבד את האחיזה של הידית בבורג, וכף ידו נחבטה בעוצמה בגלגל השיניים של המצמד.
התובע טען כי התריע בפני המעסיק שכלי העבודה שסופקו לו שחוקים וביקש כי יוחלפו בחדשים, אולם הדבר לא נעשה עד לעצם קרות התאונה, לפיכך המעסיק התרשל והפר את חובתו לספק סביבת עבודה בטוחה, ולכן הוא אחראי לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו.
התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה והתובע נמצא זכאי לתגמולים בסך של 313,000 שקלים. מומחה רפואי מטעם בית המשפט העריך את נכותו הצמיתה בשיעור של 10% בגין הגבלת תנועות האצבעות וצלקת בגב כף היד על פי תקנות הביטוח הלאומי.
המעסיק טען כי ידו של התובע החליקה עקב הפעלת כוח בהברגה
המעסיק הודה בעצם קרות התאונה אך הכחיש את הטענה כי ידו של התובע החליקה כתוצאה מכך שידית כוח היתה שחוקה. המעסיק טען כי היד החליקה מהידית כתוצאה מהפעלת כוח תוך כדי סיבוב, וכי מדובר בסיכון טבעי הכרוך בעבודה, שבמקרה זה התממש.
בנוסף טען המעסיק כי השימוש בידית כוח ידנית אינו מהווה רשלנות, ושאם היתה שחוקה כפי שנטען, לא ניתן היה לתפוס את הבורג באמצעותה, ואף אין כל קשר בין מצב פטיש האוויר לתאונה, מאחר שחיזוק ההברגה באמצעות ידית לאחר סגירתם הראשונית של הברגים נעשית כדבר שבשגרה, ומדובר בפעולה פשוטה שאין צורך בהדרכה מיוחדת לגביה.
על המעסיק מוטלת חובה לספק כלי עבודה תקינים ובטוחים
לאחר שמיעת טענות הצדדים, העדיף בית המשפט את גרסתו של התובע וקבע כי ידית הכוח שעמה עבד היתה שחוקה וכתוצאה מכך ארעה התאונה במוסך. לפיכך קבע כי המעסיק התרשל בכך שלא סיפק לתובע כלי עבודה תקינים, והפר את חובת הזהירות המוגברת שהוא חב כמעבידו, בכך שסיפק כלי עבודה שחוקים ולא בטוחים ובכך שלא החליף אותם בכלים תקינים.
בית המשפט קבע כי אין להטיל על התובע אשם תורם בתאונת העבודה, מאחר שהוא התריע בפני המעסיק על מצב הכלים שסופקו לו, והוא לא יכול היה לעשות דבר נוסף כדי למנוע את התאונה או להקטין את הנזק.
בסופו של דבר נקבע כי התובע זכאי לפיצויים בסך של 167,800 שקלים, בגין הפסדי שכר, אבדן השתכרות, נזק לא ממוני והוצאות שונות. מכיוון שסכום הפיצויים שנפסק "נבלע" בתגמולי המוסד לביטוח לאומי, התביעה נגד המעסיק נדחתה והתובע נדרש לשלם את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 10,000 שקלים.
ת"א 15349-11-09
