אחריות מעביד בגין תאונה בחצרי צד שלישי
| דרגו את המאמר |
|
אחריות מעביד לתאונת עבודה שהתרחשה בחצרי צד שלישי
מעסיק שלח נהג משאית לפרוק ציוד אצל לקוח. בעת פריקת הציוד, נפגע העובד בתאונת עבודה. האם המעסיק אחראי לפצות את העובד, וזאת משום שהאחרון לא היה מיומן בפריקה המסוימת? מהו אפוא היקף אחריותו של המעביד, לגבי תאונה בחצרי צד שלישי?
קראו עוד בתחום:
- האם מעביד אחראי לפיצוי בגין פגיעה בעת סידור סחורה על מדף
- אחריות מעביד בגין התקף לב בו לקה עובד, האמנם?
- ההבדל בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר - אחריות המעביד
- האם מעביד אחראי לפיצויים בגין השלמה עם נהלים לא בטיחותיים בעבודה?
התובע עבד אצל הנתבע כנהג משאית שבועיים בלבד. לטענתו, הוא לקח לוחות שיש ממעסיקו על מנת לפרוק אותם במפעל עימו עובדת החברה. בעקבות מחסור בעובדים, ביקש המעסיק מהתובע לסייע בהעמסה ובפריקה של לוחות השיש. בעוד התובע מסייע בהעמסת הלוחות, התרשל אחד מעובדי המפעל וכתוצאה מכך נפלו לוחות לכיוונו של התובע. התובע ניסה להתחמק מהלוחות וכתוצאה מכך נפל מהמשאית ונחבל.
האם מעסיקו של התובע אחראי לפצות את האחרון בגין נזקיו, וזאת למרות שהתובע עבד במפעל שלא שייך לו? סוגיה זו עמדה במרכזו של פסק דין אשר ניתן לאחרונה בבית משפט השלום בירושלים. בית המשפט קבע כי יש לקבל את תביעתו של התובע ולחייב את המעסיק בפיצויים מתוקף אחריותו בשל יחסי עובד-מעביד.
חובת הזהירות לגבי תאונה בחצרי צד שלישי
הלכה פסוקה היא כי על המעביד חלה חובת זהירות כלפי עובדיו. במסגרת חובת זהירות זו מוטל על המעביד להעמיד לרשות העובדים את האמצעים המתחייבים לשמור על גופם ועל נפשם. יודגש כי האמצעים הנ"ל משתנים בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה, אך החובה חלה על המעסיק גם כאשר מקום העבודה לא נמצא בחזקתו או בשליטתו, אלא בידי צד שלישי. דהיינו, חובה על המעביד להגן על עובדיו מפני סיכונים אשר הוא יודע שעלולים לקרות להם, גם כאשר הוא שולח אותם לעבוד בחצרי פלוני.
במקרה דנן, התובע נפגע מלוחות השיש וזאת משום שעובדי המפעל בו נפרקו הלוחות לא הדריכו אותו כיצד לעשות זאת בצורה הבטוחה ביותר. כמו כן, לא סופקו לו אמצעי מיגון ועצם ההחלטה לבקש מהתובע לסייע בפירוק ובהעמסה הייתה החלטה רשלנית.
לגבי אחריות החברה המפעילה את המפעל, נקבע בבית המשפט כי אחריות זו לא הוכחה. אכן, התובע נפגע בחצרי המפעל, אך ההוראה לסייע בפריקת הציוד ניתנה לתובע ממעסיקו הישיר. דהיינו, עובדי המפעל לא ידעו, ולא היו יכולים לדעת, כי התובע אינו מיומן בביצוע העבודה הנ"ל.
אשם תורם מבחינת התובע, האמנם?
האם ניתן להטיל על כתפיו של התובע אשם תורם להתרחשות התאונה? דהיינו, האם התובע התרשל אף הוא בביצוע העבודה, ועל כן הוא אחראי לנזקיו באופן מלא או חלקי? סוגיה זו נדונה אף היא במסגרת המחלוקת בין הצדדים. בית המשפט קבע כי ניתן היה לצפות מהתובע להפעיל שיקול דעת ולא לסייע בפריקת הלוחות, זאת היות והוא מודע לעובדה שהוא אינו מיומן לעבודה כגון דא.
התובע טען כי הוא היה מועסק במקום העבודה החדש שבועיים בלבד, ועל כן לא הרגיש בנוח לסרב. בית המשפט לא קיבל טענה זו. בפסק הדין נכתב כי התובע היה אמנם חדש במקום העבודה הנוכחי, אך מאחוריו ותק וניסיון בעבודות מסוג זה. אי לכך, ניתן להניח כי התובע ידע אודות הסיכונים אשר היו כרוכים בפריקת הלוחות הכבדים, "התובע ידע כי אין לו את המיומנות והמקצועיות הדרושות לבצע פעולה זו. יש לייחס לתובע רשלנות תורמת בשיעור של 15%", נכתב בפסק הדין.
