החלטה בנוגע לתאונת עבודה לא נומקה כראוי על ידי הועדה הרפואית

דרגו את המאמר

החזרת עניין לועדה הרפואית בשל העדר נימוק ראוי

הועדות הרפואיות בביטוח הלאומי שקובעות את אחוזי נכותם של התובעים, חייבות לנמק את החלטותיהם. מקורה של חובה הנימוק נובעת בית היתר, בשל הצורך לפקח על החלטותיהן. כך לדוגמה, אם התובע מעוניין לערער על ההחלטה, הוא חייב שנימוקי הועדה יופיעו בפניו על מנת לנסות ולהראות היכן שגתה הועדה.

על פי דרישה זו, התפתחה הפרקטיקה כי החלטה לא מנומקת של ועדה רפואית בטלה ובתי הדין מחזירים את ההחלטה לוועדה הרפואית, על מנת שזו תנמק את החלטתה. זה בדיוק מה שהתרחש על פי התיאור שמופיע בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בנוגע לערעור שהגיש נפגע בעבודה כנגד הביטוח הלאומי.

המערער נפגע בתאונת עבודה בגיל 43, ופנה לוועדה הרפואית על מנת שתקבע את נכותו. הועדה הראשונה שדנה בנכותו, קבעה כי המערער אינו סובל מנכות צמיתה. על החלטה זו, בחר המערער לערער לוועדה הרפואית לעררים. למרות זאת, גם הועדה הרפואית לעררים קבעה כי למערער יש 0% נכות צמיתה בגין תאונת העבודה. על כן, המערער ביקש לערער גם על החלטת הועדה הרפואית לעררים, בפניו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו.

נימוקי הערעור

המערער טוען כי הציג בפני הועדה הרפואית חוות דעת של סגן מנהל המחלקה האורטופדית בבית חולים השרון, לפיה נכותו של המערער מוערכת ב-10%, וכי נכות זו הינה בשל תאונת העבודה באופן בלעדי. כמו כן, המומחה קבע כי המערער עובד בעבודה קשה ולכן צריך להפעיל את תקנה 15 ולהגדיל את אחוזי נכותו. באופן כללי, תקנה 15 מאפשרת לועדות הרפואיות להגדיל את אחוזי הנכות הנקבעים לתובעים על פי מבחני הזכאות, כאשר יש גורמים מיוחדים כמו גיל ואופי העבודה של התובעים.

לטענתו, הועדה קבעה בישיבה מיום 24.2.2003 כי היא מאשרת את רוב ממצאיו של המומחה. אולם לפני שהיא קבעה את ממצאיה, היא ביקשה לבצע בדיקת א.א.ג בשל תלונותיו של המערער על טנטון (בעיה באוזן). המומחה מתחום א.א.ג קבע כי אין סימנים לפגיעה באוזן הפנימית.

ביום 15.9.2003 הועדה סיכמה את ממצאיה. הועדה ציינה כי היא עיינה בחוות דעתו של המומחה מטעם המערער ואינה מסכימה עם מסקנותיו. המערער ציין כי יש לו מספר השגות על הקביעות של הועדה הרפואית, כאשר העיקרית שבהם הינה העובדה שהועדה קבעה מצד אחד כי מאשרת את רוב ממצאיו של הרופא שנתן את חוות הדעת למערער, אבל מצד שני, בישיבת הסיכום היא דוחה את קביעתו כי המערער זכאי ל-10% וזאת ללא שום נימוק.

החלטת בית הדין

לגבי טענותיו של המערער כי מומחה ה-א.א.ג שגה בקביעותיו, מציין בית הדין כי אין הוא יכול להתערב בקביעתו. בית הדין מוסמך להתערב בקביעות משפטיות בלבד ואין הוא יכול להתערב בטענות שברפואה. לעומת זאת, בית הדין מוצא כי טענתו של המערער באשר להתייחסות הועדה לחוות דעת המומחה מוצדקת.

הועדה אכן לא נמקה מדוע היא דוחה את עמדתו באשר ל-10% הנכות מהם סובל המערער, למרות שמלכתחילה היא מציינת כי היא מקבלת את חוות דעתו. בית הדין קבע כי עניינו של המערער יוחזר לעיון הועדה הרפואית לעררים, על מנת שזו תתייחס באופן מנומק לקביעתו שלו המומחה.

לסיכום, אנו רואים כי בית הדין מייחס חשיבות רבה לעצם הנימוק של ההחלטה. הדבר נועד למנוע החלטות שרירותיות ולאפשר פיקוח על החלטות הועדות הרפואיות. החלטה לא מנומקת עשויה להיחשב לבטלה, ובית הדין רשאי להחזיר את הנושא לעיונה המחודש של הועדה, על מנת שזו תקבל החלטה חדשה ומנומקת.