עובדת משק נפצעה בעת שימוש בעגלת הכביסה ודרשה פיצוי בגין נזקי הגוף

דרגו את המאמר

מרכזת משק בבית חולים נפצעה ברגלה, בעת שימוש בעגלת כביסה במהלך עבודתה. בנסיבות אלה עתרה לבית משפט השלום ברמלה, כנגד המדינה, שהינה בעליו של בית החולים, בגין נזקי הגוף שנגרמו לה כתוצאה מתאונת העבודה.

העובדת ניסתה לשחרר את מעצור הגלגל ונפצעה ברגלה

התובעת, ילידת 1953, עבדה כמרכזת משק במחלקה הגריאטרית, של בית החולים הפסיכיאטרי הנמצא בבעלות המדינה. בחודש מרץ 1999 נפגעה התובעת במהלך העבודה, כאשר נדרשה להעביר מטען כביסה באמצעות עגלה. לדבריה, בעת שניסתה לשחרר את מעצור הגלגל של העגלה על ידי הרמתו באמצעות הרגל, היא נפגעה ברגלה הימנית וכתוצאה מהפגיעה היא נאלצה לעבור ניתוח ונותרה לה נכות צמיתה.

התובעת טענה כי העגלה לא היתה תקינה מכיוון שהמעצור היה מקולקל, לכן כאשר היא ניסתה להרימו היא נפצעה. לטענתה, הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המושגית ונדרשת לפצות אותה, בגין הנזק שנגרם.

התובעת צירפה לכתב התביעה את החלטת וועדה רפואית לעררים, שקבעה כי היא מסוגלת לשוב לעבודה בהיקף מלא והוסיפה חוות דעת רפואית המעידה על נכות צמיתה בשיעור 10%, בעקבות התאונה.

התובעת חזרה לעבודה בהיקף מלא ושכרה עלה

הנתבעת טענה מנגד כי יש לדחות את התביעה בגין נזקי גוף, מאחר ולתובעת לא נגרמו נזקים, היא התקדמה בעבודה ואף שכרה עלה. הנתבעת צירפה את חוות דעת של מומחה רפואי מטעמה, שקבע כי בעקבות התאונה לא נותרה לתובעת נכות צמיתה.

מנהל הרכש של בית החולים העיד שעגלות העבודה נבנו על פי תכנון של מהנדס ותחת בקרה של ממונה הבטיחות בבית החולים. לאור דרישה של משרד הבריאות בשנת 2007, הוחלפו העגלות לעגלות סגורות, אך מנגנון הנעילה נשאר אותו מנגנון. לדבריו הממונה לבטיחות הדריך את כל העובדים לגבי שימוש בעגלת הכביסה ופעולת שחרור המעצור נחשבת לפעולה פשוטה ובסיסית והתובעת ביצעה פעולה זו פעמים רבות, במשך עשר שנות עבודתה, טרם התרחשה התאונה.

המומחה מטעם בית המשפט קבע כי נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 5%

בעקבות חילוקי הדעות, מינה בית המשפט מומחה רפואי מטעמו, שקבע כי לתובעת נותרה נכות זמנית למשך חודשיים בשיעור של 100%, ולאחר נותרה לה נכות צמיתה בשיעור 5%, בעקבות החבלה ברגלה הימנית.

בעת הדיון המשפטי, הנתבעת לא זימנה למתן עדות את המומחה לבטיחות, אלא הסתפקה במנהל הרכש, שמסר בעדותו כי העובדים חייבים לנעול נעליים סגורות, לפי הנחיות בית החולים. אך עם זאת עובדות המשק לא נועלות נעליים סגורות. לכן סביר להניח כי אם התובעת היתה נועלת נעליים סגורות, ביום התאונה, ולא כפכפים, היא לא היתה נפצעת, או שעוצמת הפגיעה היתה נמוכה יותר.

המפקח נדרש לשמור על הכללים ולהקפיד על נעילת נעליים סגורות

בית המשפט מצא כי קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות של הנהלת בית החולים לבין התאונה, מאחר ומפקח הבטיחות נדרש להקפיד על הנחיות בית החולים ולדרוש מעובדת המשק לנעול נעליים סגורות. בית המשפט קבע כי לעובדת לא נגרם נזק בגין אובדן השתכרות, מכיוון שהיא קיבלה שכר עבור ימי המחלה מהנתבעת ודמי פגיעה מהביטוח הלאומי. והוסיף כי הנכות שנגרמה לתובעת, לא מנעה ממנה לחזור לעבודה בהיקף מלא.

בית המשפט פסק לתובעת פיצוי בגין כאב וסבל בסך 50,000 שקלים ובגין עזרה לזולת עוד 3,000 שקלים נוספים. לאחר הפחתת גמלת הביטוח הלאומי, נקבע כי על הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 33,927 שקלים, בתוספת 20% על הוצאות המשפט.

ת"א 1738-06