האם בעל מניות יזכה לפיצויי בגין תאונת עבודה שנגרמה בעבודה במסגרת ביטוח מעבידים?

דרגו את המאמר

תקיפה של כלב בכלביה פרטית – אחריות חברת הביטוח בפוליסת ביטוח מעבידים

האם פוליסת ביטוח מעבידים חלה על תביעת פיצויים שהוגשה על ידי בעל מניות, גם כאשר הוא מועסק בתור עובד בחברה? האם ניתן לקבוע כי החברה התנהלה ברשלנות שילוחית, כאשר כתוצאה ממעשיה של אשתו של בעל המניות, המועסקת גם היא בחברה, נפגע בעלה?

המשיב ואשתו הפעילו בית עסק לטיפול ומכירת בעלי חיים. בני הזוג היו העובדים היחידים בעסק, והמבקשת ביטחה את החברה בפוליסה מסוג "הכל בה לעסקים". פוליסה זו כללה ביטוח מעבידים, וצוין בה כי הכיסוי הוא לשני עובדים בחברה, ללא ציון שמות, העוסקים בטיפול בבעלי חיים.

באוגוסט 2002 הוציאה אשתו של המשיב כלב דלמאטי מאחד הכלובים, על מנת לנקות את הכלוב. האישה מסרה את הכלב לבנה בן ה-11, כאשר לפתע החל הכלב להשתולל. המשיב ניסה להרגיע את הכלב, אך במהלך ניסיון זה הוא נהדף על ידו, נפל ארצה ונגרמו לו נזקים שונים. בעקבות האירוע, רופא תעסוקתי קבע כי המשיב אינו יכול להמשיך ולעסוק ככלבן.

המשיב הגיש תביעת ביטוח נגד חברת הביטוח, וזאת במסגרת הפוליסה. לטענתו, חברת הביטוח אמורה לפצותו בגין נזקיו לאור סעיף 41(א) לפקודת הנזיקין. המשיב הוסיף כי התאונה התרחשה בשל רשלנותה של אשתו, כאשר האחרונה הוציאה את הכלב ונתנה אותו לבנה, וזאת במקום לקשור אותו כנדרש. לטענת המשיב, האחריות לפצותו מוטלת על חברת הביטוח, וזאת משום שהפוליסה אמורה לכסות בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מרשלנות עובד.

האם הופרו שיטות עבודה?

בית משפט השלום קבע עובדתית כי הפוליסה חלה אך יש לדחות את טענת הרשלנות. בפסק הדין נכתב כי המשיב ואשתו לא הוכיחו שהיה על האישה לקשור את הכלב עם הוצאתו מהכלוב. בית משפט השלום הוסיף כי המשיב ואשתו הינם כלבנים מנוסים אשר בעברם טיפול במאות כלבים.

      קראו עוד בתחום:

• רוכש פוטנציאלי של רכב נהג במכונית ללא רישיון - מי יפצה בגין תאונת דרכים?
• החזר הוצאות בגין ניתוח להצלת חיים בארצות הברית
• הונאה של חברת ביטוח על ידי פסיכיאטר הנותן חוות דעת רפואית
• הסתיר מידע בתביעת ביטוח בשל חשש מאשתו - דחיית תביעה בגין כוונת מרמה

שיטות עבודה נטענות, אשר הופרו ביום האירוע, לא הוכחו. בנוסף, בית המשפט דחה את טענת המשיב לפיה בנסיבות המקרה חל סעיף 41א לפקודת הנזיקין. לאור האמור, התביעה נדחתה.

ערעור לבית המשפט המחוזי

המשיב הגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי וערעורו התקבל. בית המשפט המחוזי הדגיש כי המשיב הגיש תביעתו נגד החברה, אשר מהווה אישיות משפטית נפרדת, והלכה היא כי העובדה שהוא מבעלי החברה אינה מונעת ממנו לתבוע את החברה בתור עובד. כמו כן, בפסק הדין במחוזי נכתב כי התקיימו התנאים הדרושים בסעיף 40 לפקודת הנזיקין.

דהיינו, נטל ההוכחה בנוגע להעדר רשלנות עבר אל החברה. על החברה היה להוכיח כי היא לא התרשלה כלפי המשיב, לא באופן ישיר (למשל באי קיום נהלי בטיחות) ולא באופן עקיף (מכוח אחריות שילוחית למעשי אחד מעובדיה).

מכל מקום, בית המשפט המחוזי קבע כי הוכחה רשלנות מצידה של אשתו של המשיב, וכן כי התקיים קשר סיבתי בין רשלנות זו לבין הנזקים שנגרמו לבעלה. השופטים קבעו כי האישה הייתה צריכה לצפות את העובדה שבמידה ותמסור את הכלב לבנה בן ה-11, קל וחומר כאשר מדובר בכלב זר, ייתכן והכלב ישתולל כך שהילד לא יוכל להשתלט עליו.

חברת הביטוח ניסתה לטעון כי מדובר בכלבן מקצועי אשר מצופה ממנו להשתלט על החיה, לאור ניסיונו והידע שלו בתחום. בית המשפט קבע כי ההפך הוא הנכון. דווקא במקום בו מדובר בכלביה, מצופה שכל העובדים יהיו מודעים לסכנה מכך שהכלבים ישתוללו וכל אמצעי הזהירות יינקטו.

לסיכום, "די בכך שאשת המשיב מסרה את הכלב לבנה בן ה-11 כדי להגיע למסקנה כי חובה הזהירות הופרה במקרה זה", נכתב בפסק הדין, " כל האירוע נמשך מספר שניות והעובדה שהמשיב הרגיע את הכלב לשנייה קלה, אין בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי". התיק הוחזר אפוא לבית המשפט השלום על מנת לדון בשאלת הנזק.