סילוק על הסף של תביעה כנגד מומחה מטעם בית המשפט

דרגו את המאמר

תביעה נגד מומחה רפואי נדחתה על הסף

בית המשפט ממנה במקרים שונים מומחים רפואיים ואחרים מטעמו לצורך בדיקות שונות, כגון בדיקה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין אירוע לקרות נזק. לעיתים, עולות השגות על קביעות המומחים הן מצד התובע והן מצד הנתבע. באפשרות הצדדים לפנות למומחה לשם בקשת הבהרות או להביאו לידי שינוי חוות הדעת. במקרים מסוימים, הצדדים אף יכולים להגיש תביעה כנגד המומחה.

כך היה במקרה בו התובעת קיבלה חוות דעת מידי הנתבע, מומחה רפואי המונה על ידי בית הדין לעבודה לשם קביעת קשר סיבתי בין האירוע שהוגדר לטענת התובעת כתאונת עבודה לבין הפגיעה הרפואית ממנה סבלה. התובעת טענה כי חוות הדעת כללה טעויות שונות. בהליך הבהרה שהתקיים בבית הדין, הנתבע דבק בדעתו וסירב להכיר ב"טעויותיו".

טענות הצדדים

התובעת טענה כי חוות הדעת כללה התייחסות שגויה למועדי עריכת הבדיקות, מה שהוביל לאבחון שגוי בדבר הקשר הסיבתי בין קרות האירוע לבין נזקה. בנוסף, לדבריה, הנתבע נמנע מלהתייחס לשאלות הבהרה שונות שהופנו אליו הן בתשובתו לבית הדין והן בחוות דעתו השנייה בה חזר על מסקנותיו השגויות.

מנגד, המומחה ההרפואי טען כי על התביעה להידחות על הסף. זאת היות והתובעת השיגה על קביעותיו ללא שצורפה כל חוות דעת רפואית מטעמה התומכת בטענותיה. לטענת הנתבע, לא התקיים קשר סיבתי בין הנזק אשר נגרם לתובעת לבין פעולתה בעבודתה בהתאם לראיות ולעובדות השונות בתיק. לדידו, גם אם בחוות דעתו "נפלו טעויות שונות בדבר תאריכים", אין הדבר משפיע או משנה את ממצאי חוות דעתו בנוגע לקשר הסיבתי.

נוסף על כך, הנתבע טען כי בהתאם לסעיף 8 בפקודת הנזיקין, מוקנית לו חסינות היות ומונה על ידי בית הדין לערוך את חוות הדעת. הנתבע סיכם טענותיו והדגיש כי פעל בהתאם לאמות מידה מקובלות בתחום הרפואה ולא התרשל בעת הכנת חוות הדעת.

דיון

בית המשפט הדגיש כי במינוי מומחה על ידי בית המשפט, לא נוצרת מערכת חוזית בין הצדדים להליך ובין המומחה. מינוי המומחה הוא עקב מומחיותו בשאלה הנידונה, מומחיות שאין לבתי המשפט וליושבים בהם. לכן, במקרה כזה, כשאחד מהצדדים להליך אינו מרוצה מתוצאת חוות הדעת, עליו לפנות לערכאה בו מונה המומחה ולמצות את ההליכים שם. מיצוי זה יעשה על ידי מתן צווים, שאלות הבהרה ובקשה למינוי מומחה נוסף תוך ניסיון לשכנע את בית הדין שלא לקבל המלצות מומחה זה.

במקרה דנן, התובעת פנתה לערכאה אחרת, טרם הסתיים הדיון בעניינה בבית הדין לעבודה. בית המשפט קבע כי מטרתה של התובעת במהלך זה הייתה להלך אימים על המומחה הרפואי, להביא אותו לשינוי דעתו ולהפחידו. התובעת נמנעה מלפעול בדרכים הלגיטימיות השמורות לה במצבים מסוג זה ולפעולה זו אין לתת יד. בית המשפט הדגיש כי הנתבע – המומחה בתיק, כלל לא היה צד לתביעה המקורית והשמצתו והפגיעה ביושרו על ידי התובעת נעשו ללא כל רסן, וללא סיבה עניינית.

"על התובעת היה להמתין לפחות עד לשלב הסיכומים בבית הדין, שלב בו ניתן להעלות את כלל טיעוניה כנגד חוות דעת המומחה והפגמים שנפלו בה", נכתב בפסק הדין, "במידה והתובעת הייתה מצליחה לשכנע את בית הדין, משקל הדעת שהיה ניתן לחוות הדעת היה פוחת. לחלופין, התובעת הייתה יכולה להמתין עד לסיום ההליך ולהגיש ערעור לערכאה מסוימת, לו מסקנות בית הדין לא היו משקפת את התוצאה הרצויה עבורה".

לסיכום,

בית המשפט קבע כי בקשת ההגנה של הנתבע לסילוק התביעה על הסף הינה מוצדקת ועליה להתקבל. התנהלותה של התובעת לא הייתה ראויה ואל לתת לה מקום במסגרת המדיניות המשפטית השוללת הטלת איומים על מומחים מטעם בית המשפט.

מדיניות זו הינה חלק מעקרון תקנת הציבור, והרצון לפעול ביעילות ולמנוע בזבוז זמן ומשאבים ציבוריים על ידי המערכת השיפוטית. אי לכך, הורה בית המשפט לסילוק על הסף של התביעה וחייב את התובעת לשאת בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של הנתבע.