תביעה להגדלת אחוזי נכות בגין פוסט טראומה שנגרמה בשירות צבאי

דרגו את המאמר

דחיית תביעה להגדלת אחוזי נכות בגין פוסט טראומה לאחר שירות מילואים בג'נין

האם בית המשפט יורה על הגדלת אחוזי הנכות אשר נקבעו לאדם בעקבות פוסט טראומה? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט במסגרת ערעורו של חייל מילואים כנגד החלטה של הוועדה הרפואית מטעם קצין התגמולים שדנה בעניינו.

המערער שירת בין השנים 1985 ו-1988 בשירות קרבי בגבול הלבנון. במהלך שירותו נחשף המערער למראות קשים כתוצאה מקרבות עם מחבלים. מאז, סובל המערער מפוסט טראומה אשר מפריעה לו באופן קבוע להתמודד עם האירועים שחווה. עם זאת, תביעה להכרה בפגיעתו הוגשה לקצין התגמולים רק בשנת 2007, בעקבות מילואים שביצע המערער בג'נין, בסמוך למלחמת לבנון השנייה.

      קראו עוד:

• האם נכה צה"ל יזכה לתגמולים רטרואקטיביים ממלחמת יום כיפור
• תביעה להכרה בנכות נפשית ממשרד הביטחון בעקבות סיוטים
• PTSD, פוסט טראומה לאחר שירות צבאי ופיצויים

שנתיים לאחר מכן, קיבל המערער הודעה כי קצין התגמולים מאשר הכרה בזכותו כנכה מתאריך הגשת התביעה, בשיעור של 30%, ובאופן זמני. המערער הגיש ערר לוועדה הרפואית העליונה ובמסגרתו נקבע כי דרגת נכותו הינה לצמיתות. המערער חש עדיין לא מסופק, ועל כן הוגש ערעור נוסף על ידו לבית המשפט.

שתי טענות - מועד ההכרה בנכות ושיעורה

במסגרת ערעור זה, טען המערער שתי טענות. ראשית, המערער טען כי הוועדה הרפואית העליונה הייתה צריכה לקבוע את תאריך תחילת נכותו ביום שחרורו מצה"ל (1988). כמו כן, לדבריו היה מקום להעלות את שיעור נכותו הצמיתה ל-70%.

המערער הפנה את בית המשפט לסעיף 12א' לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) התש"ל 1969. על פי תקנה זו, וועדה רפואית אמורה לקבוע את תאריך תחילתה של דרגת הנכות. לפיכך, המערער טען כי היה על הוועדה הרפואית העליונה לדון בבקשתו לקבוע את מועד תחילת הנכות באוקטובר 2006. כמו כן, במסגרת הערעור ביקש המערער לקבוע את מועד זה על 1988 (טענה אשר לא הועלתה במסגרת הערר לוועדה הרפואית העליונה).

בית המשפט קבע כי יש לדחות את הערעור. לגבי מועד תחילת הנכות, השופטים ציינו כי מדובר בשאלה רפואית ולא בסוגיה משפטית. כאשר קיבל המערער את הודעת קצין התגמולים בדבר ההכרה בנכותו מאוגוסט 2007, לא מצא הוא לנכון לפנות בעניין זה לקצין התגמולים (על מנת להעמידו על טעותו, אם יש כזו). כמו כן, המערער לא העלה טענה זו בפני הוועדה מדרג ראשון. על כן, וועדה זו לא התייחסה לכך כלל.

לגבי טענתו השנייה של המערער, בדבר אחוזי הנכות, בית המשפט קבע כי לא ניתן לקבוע עבור המערער דרגות נכות גבוהות וזאת משום ששאלה זו איננה נבחנת בבית המשפט. "קביעת דרגת הנכות הינה החלטה המסורה לוועדה עצמה. זאת לעומת בית המשפט אשר המופקד על דיון בנימוקים משפטיים בלבד ואיננו יכול לשים עצמו בנעלי הועדה ולשקול את שיקוליה המקצועיים".