פיצויי רטרואקטיבי לחייל אשר שהה בשבי המצרי

דרגו את המאמר

פדויי שבי בתביעה נגד קצין התגמולים - תגמולים רטרואקטיביים

האם חייל אשר הוכר כזכאי להכרת זכות ממשרד הביטחון בשל נזקים נפשיים בגין שהות בשבי המצרי, זכאי לתגמולים רטרואקטיביים מיום שחרורו? מדובר בערעור אשר הוגש על ידי חייל משוחרר שסובל מפוסט טראומה בגין שהותו בשבי המצרי במלחמת יום הכיפורים.
 

המערער הינו פדוי שבי אשר שירת בתור חייל סדיר במלחמת יום הכיפורים. במהלך המלחמה, נפל המערער בשבי המצרי ביחד עם לוחמים אחרים אשר שירתו עימו במוצב המזח. בשל התנאים הקשים בשבי, אושפז המערער במתקן אשפוז במשך כשבועיים לאחר פדיתו על ידי ישראל.

      קראו עוד בתחום:

• הכרה בנכות נפשית לאחר ליל הגלשונים
• האם נכה צה"ל יזכה לתגמולים רטרואקטיביים ממלחמת יום כיפור
• סירוב להופיע מול ועדה רפואית - האם תגמולים רטרואקטיביים לאחר הכרה?

עת שוחרר המערער מן האשפוז, נקבע הפרופיל הרפואי שלו על 24 באופן זמני לחצי שנה. בעקבות האירועים, הגיש המערער תביעה להכיר בו כנכה בשל מצבו הנפשי. וועדה רפואית קבעה כי המערער סובל מנכות זמנית בשיעור 20%, מתוכם 10% בלבד בגין השירות הצבאי. כמו כן, נקבע כי לאחר חצי שנה זו, תעמוד נכותו הנפשית של המערער על 0%.

מספר שנים לאחר מכן, החליטה וועדה רפואית לשחרר את המערער משירות מילואים אך האחרון התנדב לשרת במשך ארבע שנים נוספות (עד אשר ביקש להפסיק התנדבותו ונענה בחיוב). בסוף שנות ה-90, בחלוף 7 שנים, פנה המערער במסגרת התארגנות פדויי השבי להכרת זכות. נקבע כי הוא סובל מפוסט טראומה בשיעור 50% בשל שהותו בשבי ומאז 1997 משולמת לו גמלה ממשרד הביטחון.

למעשה, המערער הגיש תביעה לקצין התגמולים לנכות רטרואקטיבית בעבור השנים שבין ביטול הנכות הזמנית לבין ההכרה המחודשת בפוסט טראומה.

משרד הביטחון היה אמור לדאוג למערער לאחר שחרורו ממילואים

בית המשפט קבע כי יש לקבוע כי המערער זכאי לתגמולים ממשרד הביטחון החל מיום שחרורו מצה"ל, ולכל הפחות מיום הפסקת שירותו בצבא מילואים. ראשית, לא הייתה מחלוקת כי כבר לאחר שחרורו מהשבי המצרי, אושפז המערער בגין בעיותיו הנפשיות.

בפסק הדין נקבע כי ניתן היה ללמוד שבמשך שני העשורים שחלפו מאז שחרורו של המערער מהשבי, ואף כי השתלב בשוק העבודה, אף הקים משפחה –התנהלותו העידה על ירידה ביציבות תעסוקתית, על תנודתיות בכושר ההשתכרות, עם השלכות שליליות באינטגרציה התדמיתית ובהשתלבות הבין-אישית חברתית בעולם התעסוקה.

כמו כן, ב-1983, מועד בו שוחרר המערער משירות מילואים, הכיר משרד הביטחון בכך שהטעם לבקשתו לשחרור היה השפעת תוצאות שהייתו בשבי על התנהלותו (שכאמור כבר הוכרו על ידי המשיב בעבר|). חובה הייתה על קצין התגמולים לטפל במערער ולקיים מעקב אחריו תוך הצגת האפשרות לפנות לקצין התגמולים.