מנתח לב לקה במהלך ניתוח באירוע מוחי, האם תאונת עבודה?

דרגו את המאמר

מנתח לב לקה באירוע מוחי במהלך ניתוח, האם תאונת עבודה?

האם מתח ולחץ חריגים, אשר הביאו רופא בכיר ללקות באירוע מוחי תוך כדי ניתוח, הינם גורמים לגיטימיים להכרה באירוע כתאונת עבודה (על פי משמעותה בחוק)? בית הדין האזורי לעבודה נדרש לבחון סוגיה זו בעקבות ערעור שהוגש לפתחו על החלטת פקיד התביעות במוסד לביטוח לאומי.

המערער, יליד 1948, הינו מנתח לב במקצועו. המערער טען כי במהלך ניתוח אשר ביצע במרץ 2003, לקה הוא באירוע מוחי. כשנה לאחר מכן הגיש המערער תביעה למוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה. בכתב תביעתו טען המערער- "לאחר עבודה קשה ורצופה של 10 ימים ולילות (עבודת בוקר במחלקה, עזרה בניתוחים וניתוחים, תורנויות לילה רצופות) התמוטטתי תוך כדי ניתוח".

      קראו עוד בתחום:

• טיפולי רפואה משלימה עבור נפגע עבודה - המוסד לביטוח לאומי
• טכנאי רנטגן שלקה בליבו – יקבל פיצויים מלאים מבית החולים
• בעל חנות לקה בליבו בעקבות שיחה עם הבנק, האם תאונת עבודה?
• התקף לב לאחר פיטורים - האם פיצויים מהמעביד?

חודשיים לאחר מכן נחקר המערער על ידי חוקר המוסד לביטוח לאומי. במהלך חקירה זו, כאשר נשאל האחרון לגבי יום האירוע, השיב הוא כי ביום נשוא התובענה הוא עבד קשה ובשעה 18:00 איבד את ההכרה. חוקר המוסד לביטוח לאומי שאל את המערער מדוע הוא קושר בין האירוע לבין העבודה. המנתח השיב לו כי האירוע נבע בגין העומס בעבודה לאורך השנים ובעשרת הימים שקדמו לאירוע.

חרף תלונותיו ותביעתו הכנה של הרופא, פקיד התביעות במל"ל דחה את התביעה. הביטוח הלאומי דחה את התביעה, בין היתר, משלא הוכח להנחת דעתו קרות ’ארוע חריג’ בעבודה. אי לכך, הוגש הערעור דנא לפתחו של בית הדין לעבודה.

האם מדובר בלחץ ומתח חריגים במיוחד ביום נשוא התביעה?

המערער טען בבית המשפט כי בתקופה מושא הערעור, מנהל מחלקת ניתוחי הלב בבית החולים יצא להשתלמות בחו"ל. אי לכך, נאלץ הוא להתמודד עם האחריות הטמונה בתפקידו של מנהל המחלקה, לצד תפקידיו הרגילים שהיו מתישים וקשים בעצמם. המערער הביא לעדות גם פרופסור נוסף מן המחלקה אשר העיד כי המערער עבד בימים ההם "מסביב לשעון" ונגרם לו "לחץ פיזי ונפשי רב".

לדאבונו של המערער, השופטים בבית הדין לעבודה קבעו כי לא עלה בידו לשכנע בדבר קיומו של ’אירוע חריג’ בעבודה (לצורך ההגדרה של התאונה כתאונת עבודה). בית הדין האזורי קבע כי המערער עצמו העיד על כך שהיה הוא נתון בלחץ ומתח מתמשכים שהחלו כשבועיים לפני מועד האירוע (בשל ביצוע מטלותיו של מנהל המחלקה בנוסף למטלותיו הוא). כמו כן, השופטים ציינו כי לפי חוות הדעת של המומחה מטעם המערער, האחרון היה בלחץ ומתח מתמשכים אף קודם לכן – מחודש פברואר 2006.

הלכה פסוקה היא שמתח ולחץ מתמשכים אינם יכולים להיחשב כ-"אירוע חריג’. אירוע חריג מסוג זה חייב להיתמך בלחץ חריג במיוחד ביום הספציפי בו אירעה התאונה. המערער טען כי ביום המדובר עסקינן בלחץ ומתח חריגים יחסית גם למנתח לב. עם זאת, עניין זה לא מצא ביטוי בתביעתו של המערער או בדברים שאמר האחרון לחוקר המוסד לביטוח לאומי. למעשה, בית הדין לעבודה דחה את התביעה בקובעו שהמערער לא הוכיח לחץ ומתח חריגים במיוחד ביום נשוא התובענה. בית הדין פסק כי למערער היה "מצב רפואי קודם של יתר לחץ דם, שטופל באופן חלקי".