האם מחלת ריאות כרונית התפתחה בגלל שאיפת חומרים מסוכנים בעבודה?

דרגו את המאמר

איתור גורמים למחלת ריאות ודחיית טענה כי מדובר בתאונת עבודה

עבל (ארצי) 34492-03-11

אדם אשר עבד במשך כ-40 שנה בתור טכנאי מטוסים (ולאחר מכן מספר שנים בתפקידים פקידותיים במפעל) הגיש לביטוח לאומי תביעה להכרה בו כנפגע עבודה. במסגרת התביעה הנ"ל, המבוטח טען כי במהלך עבודתו הוא נחשף לשורה של חומרים מסוכנים בתדירות יומיומית וכתוצאה מכך הוא לקה במחלת ריאות כרונית.

בין החומרים המסוכנים שנמנו על ידי התובע היה ניתן למצוא MEK, אתנול, אסבסט, ניקל ועוד. הביטוח הלאומי דחה את התביעה והמבוטח פנה לבית הדין לעבודה. במסגרת התביעה נטען כי מחלת הריאות הכרונית הייתה תולדה של חשיפה לחומרים שתוארו לעיל ועל כן מדובר במחלת מקצוע או בפגיעה בעבודה על בסיס תורת המיקרוטראומה.

      קראו עוד בתחום:

• מחלת ריאות אצל מעשן כבד - האם תאונת עבודה?
• סיליקוזיס הוכרה כמחלת מקצוע - האם היא גם גרמה להתפתחות סרטן בריאה?

בית הדין לעבודה מינה - בהסכמת הצדדים - מומחה רפואי מטעמו אשר יבחן את הסוגיה לעומקה. המומחה קבע כי אין ספק שהתובע לקה בברונכאקטזיס בדרגה קשה ביותר עם פגיעה משמעותית בתפקודו הנשימתי. עם זאת, המומחה לא מצא קשר סיבתי בין המחלה לבין תנאי העבודה.

במסגרת חוות הדעת הרפואית, המומחה ציין כי מחלת הברונכאקטזיס הינה מחלה אשר מאובחנת בשכיחות הולכת וגוברת ברחבי העולם המערבי וקביעת הסיבה הספציפית שגרמה להתלקחותה אצל פלוני מסוים איננה משימה פשוטה כלל וכלל. המומחה ציין כי בשמונה מתוך עשרה מקרים לא ניתן להתחקות אחר הסיבה למחלה, וזאת גם לאחר ביצוע בדיקות מדוקדקות ומפורטות. לדידו, היה זה אמנם הגיוני לחשוב כי שאיפה של חלקיקי מתכת קטנים או גזים גרמה להופעתה של המחלה, אך לא היו לכך שום סימוכין. יתרה מכך, הוסיף המומחה, בספרות הרפואית המקצועית לא נמצא כל שילוב בין החומרים הנ"ל לבין ברונכאקטזיס.
 

המובטח מבקר את חוות הדעת הרפואית

המבוטח ביקש להיבנות מחוות הדעת הרפואית על דרך השלילה. דהיינו, לדבריו, המומחה הרפואי לא השכיל להציג את הקשר הסיבתי הישיר לפרוץ המחלה ועל כן לא היה ניתן להגדיר את חוות דעתו כ"חוות דעת רפואית". נטען כי במצב דברים זה בית הדין לעבודה צריך "להפעיל את שיקול דעתו" ולפסוק לטובת המבוטח (ולו מחמת הספק).

למעשה, המבוטח טען כי היות והמומחה הרפואי הצביע על "הוכחה רפואית השוללת את הקשר הסיבתי", היה על בית הדין לעבודה להעביר את נטל ההוכחה לפתחו של המוסד לביטוח לאומי. כמו כן, התובע הפנה את בית הדין לעבודה לפסקי דין נוספים בהם הוכר הקשר הסיבתי בין מחלת ריאות לחשיפה לאסבסט. אי לכך, נטען כי "הגיוני" שהוא לקה במחלתו מחמת נסיבות עבודתו.
 

בית הדין לעבודה: קבלת הטענה של המבוטח הייתה מובילה למצב "אבסורדי"

בית הדין לעבודה בחן את הסוגיה וקבע כי דין התביעה להידחות. דהיינו, נקבע כי אין להכיר במבוטח כמי שלקה במחלת מקצוע במהלך עבודתו. ראשית, בית הדין ציין את משקלה הרב של חוות דעת רפואית אשר ניתנת על ידי מומחה ניטראלי שממונה לא מטעם הצדדים. לא אחת, נפסק כי חוות דעתו של המומחה הינה האורים והתומים של בית הדין לעבודה בסוגיות כגון דא.

אי לכך, ניסיונו של המבוטח לשמוט את הקרקע תחת ה"רפואיות" של חוות הדעת לא צלח. יתרה מזאת, נקבע כי המומחה לא היה צריך להציג את הסיבות למחלה אלא לדון בקיומו או בהעדרו של קשר סיבתי בין המחלה לתנאי העבודה. המומחה בחן את הסוגיה לעומקה, תוך התייחסות לספרות רפואית מקצועית, ושלל את קיומו של הקשר הנ"ל.

בית הדין לעבודה הדגיש כי המומחה איננו צריך לקבוע במסגרת חוות דעתו מהם הגורמים למחלה. מקל וחומר כאשר אין בנמצא מחקר רפואי ספציפי רחב בשל מגוון הסיבות והגורמים הבלתי חד משמעיים. בפסק הדין נקבע כי קבלת טענתו של התובע במקרה דנן הייתה עלולה להביא למצב אבסורדי בו בכל מקרה יש להכיר במחלה מסוימת כמחלת מקצוע (או כתאונת עבודה לפי תורת המיקרוטראומה) כל אימת שאין מחקר רפואי ספציפי לבחינת תנאי העבודה המדויקים והתפתחות המחלה.

לסיכום,

נקבע כי העובדה שהמומחה לא היה יכול להניח את האצבע על הגורמים למחלה, לא הייתה צריכה להוביל בהכרח לקבלת התביעה. כמו כן, הודגש כי הדברים לא הפכו את חוות דעתו של המומחה ל"עמומה", "בלתי רפואית" או "מותירה ספק".