האם קצינה בצבא סבלה מדיכאון לאחר אי עמידה בלחץ התפקיד?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

הכרה בלחץ על קצינה כגורם להתפתחות דיכאון וניסיון התאבדות

האם ניתן להגיש תביעה נגד משרד הביטחון בעקבות דיכאון ממנו סובל חייל כאשר נטען שמצבו הנפשי של האחרון נבע מכישלון במילוי התפקיד אליו שובץ? מהו משקלו של השירות הצבאי במצב הנפשי והאם גורמים נוספים השפיעו על התפתחות הדיכאון?

מדובר בתביעה אשר הוגשה על ידי קצינה (המערערת) שהתגייסה לשירות בצה"ל בשנת 2004. הקצינה גויסה בפרופיל 64 בשל אסטמה ותת פעילות של בלוטת התריס. במהלך שירותה, השלימה המערערת טירונות וקורס מד"נים ואף סיימה בהצלחה קורס קצינות. לאחר שסיימה את קורס הקצינות, הוצבה המערערת כמפקדת אזור בגליל המערבי ובמסגרת תפקידה היו תחת פיקודה 73 חיילים (ביניהם מד"נים, מורות חיילות וגרעיני נח"ל).

      קראו עוד בתחום:

• שוטר אשר שוחרר בגין מצב נפשי לאחר 18 שנה - יזכה לפיצויים
• הזנחת מצב רפואי בגין מצב נפשי - האם התאבדות ופיצויים ממשרד הביטחון?
• פסק דין העוסק במבחנים להכרה במי שהתאבד עקב השירות

בשל קשיי תפקוד בתור מפקדת האזור, ביקשה המערערת להיות מועברת מתפקידה ושובצה לתפקיד עוזרת ראש מדור חינוך בחיל הים. בפברואר 2006 ביצעה המערערת ניסיון התאבדות אשר בעקבותיו אושפזה במחלקה פסיכיאטרית ושוחררה מצה"ל. חודש לאחר השחרור מהצבא, הגישה המערערת תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים ובמסגרתה ביקשה לקבוע כי לקתה בנפשה במהלך השירות ובעקבות תנאי הלחץ והדחק להם הייתה נתונה.

קצין התגמולים טוען: מחלת הסרטן של אימה היא הגורם לדיכאון

קצין התגמולים טען כי מצבה הנפשי של המערערת לא נבע מנסיבות השירות אלא מלחצים שונים כגון מחלת הסרטן בה לקתה אימה במהלך השירות ופעילות בלוטת התריס.

בית המשפט קבע כי יש לקבל את הערעור של הקצינה המשוחררת באופן חלקי. מבחינת הפן הרפואי, בית מהשפט ציין כי המערערת סובלת מדיכאון אשר זכה לתימוכין בקביעות הגורמים המטפלים (שיחות עם הקב"ן במהלך השירות הצבאי וסיכום מחלה במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים שיבא). בית המשפט קיבל את חוות דעתם של המומחים הרפואיים לכך שמחלה זו נגרמת בשל מכלול גורמים וביניהם גורמים ביולוגיים-קונסטיטוציונאליים וסיבתיים.

• החייל חלה בסכיזופרניה - האם יוכר כנכה צה"ל
• חלה ב"מחלת היאפים" - יוכר כנכה צה"ל
• התעללות נפשית בצבא ופיצויים

מבחינת הפן העובדתי, בית המשפט קבע כי המערערת הוכיחה ששירותה הצבאי היה כרוך בלחץ נפשי ובדחק רב, אשר נבע בעיקר מאי התאמתה לתפקיד שנראה לה כגדול באופן משמעותי על מידותיה.

דברים אלו קיבלו ביטוי משמעותי בחוות דעת אשר נרשמה בעניינה של המערערת על ידי קצינת בריאות הנפש במהלך השירות – "הקצינה גילתה כי היא אינה יודעת להציב גבולות, אינה יודעת לתפקד עם אנשים, חשה שקל לדרוך עליה, צריכה לדאוג לעצמה לבד מבחינת אוכל, לינה, כסף וחשה כי היא לא מסתדרת. החיילת חשה שהיא לא מהווה דמות משמעותית וסמכותית עבור פקודיה והיא נשברה תוך שהיא מבקשת לסיים התפקיד".

המסגרת המשפטית וקבלת הערעור

הלכה פסוקה היא כי דחק נפשי אשר מקורו בשיבוץ חייל בתפקיד שאיננו מתאים לו עלול להביא לתחושות קשות של כישלון, אכזבה, ותסכול. דחק זה נכנס בגדרו של המבחן האובייקטיבי ויש בו את הממשות הדרושה לשם הכרה בחייל על פי חוק הנכים. יש לציין כי דחק נפשי מסוג זה איננו זהה לדחק נפשי בגין אי שביעות רצון של חייל מתפקיד מסוים וכמיהה להיות משובץ בתפקיד אחר.

השופטים קבעו כי שוכנעו שבמקרה דנן מדובר בתחושה עזה של כישלון ובדידות אשר הכו במערערת שוק על ירך והביאו להתפתחות הדיכאון החריף ממנו היא סובלת כיום. לכך היה ניתן להוסיף שני גורמים נוספים – מחלת האם ופעילות בלוטת התריס. כל אחד מהגורמים הנ"ל הרכיב באופן שווה (משלא ניתן לאמוד אותם בצורה אחרת) את מחלתה של המערערת. אי לכך, נפסק כי השירות הצבאי "אחראי" לשליש מנזקה של המערערת.