פניות חוזרות ונישנות לטיפול רפואי במסגרת תביעה להכרה בטנטון כתאונת עבודה

דרגו את המאמר

הכרה בטנטון למרות פניה לטיפול רפואי בסמוך לקבלת ייעוץ משפטי

בית הדין לעבודה נדרש לדון בתביעה להכרה בבעיית טנטון שהוגשה על ידי נגר. התובע טען כי יש להכיר בבעיית השמיעה שלו כתאונת עבודה והציג לכך רשומות רפואיות רבות בהן התלונן על הסוגיה. הביטוח הלאומי טען לעומתו כי הפניות לרופאים נעשו על מנת ליצור מסכת ראיות קבילה בבית הדין לעבודה. לטענת הביטוח הלאומי, התובע לא פנה פעמים רבות להתלונן על הבעיה ולא הוכח כי הוא סובל מצפצופי הטנטון באוזניו.

התובע עבד כנגר ברעש מזיק במשך שנים, ובאוגוסט 2008 אישר הביטוח הלאומי ירידה בשמיעתו כנכות בגין העבודה. כמו כן, הביטוח הלאומי קבע לתובע דרגת נכות יציבה בשיעור של 5%. חודשיים לאחר מכן דחתה וועדה רפואית מטעם הביטוח הלאומי את תביעתו של התובע להכיר בטנטון ממנו הוא סובל מכוח סעיף 84א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי.

      קראו גם בתחום:

• כיצד מוכיחים שצפצופים באוזניים הם תאונת עבודה?
• אי הכרה בליקויי שמיעה כ"תאונת עבודה"
• מחלת מקצוע: נזקי שמיעה בעבודה

הביטוח הלאומי טען כי יש לדחות את תביעת הטנטון משום שהפגיעה בתפקודו עקב טנטון מחייבת פנייות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי. לטענת הביטוח הלאומי, התובע החל לפנות לרופאים רק לאחר שקיבל ייעוץ משפטי ובמטרה למלא את דרישות הפסיקה.

מהן פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי בגין טנטון?

כידוע, טנטון הינו בבחינת "תופעה סובייקטיבית" וזאת באין בנמצא בדיקה אובייקטיבית להוכחת קיומו. אי לכך, חוק הביטוח הלאומי כולל סעיפים מדויקים אשר נועדו לסנן פגיעות לגביהן אין קשר סיבתי בין העבודה לבין הפגיעה. הלכה פסוקה היא שעל מנת שטנטון יוכר כפגיעה בעבודה, עליו להופיע כליקוי משני לליקוי השמיעה עקב חשיפה לרעש מזיק.

לפי סעיף 84א(ב) לחוק, נקבעו שלושה תנאים להכרה בטנטון כתאונת עבודה.

אחד מן התנאים הללו קובע שעל התובע להראות כי הפגיעה בתפקוד עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי. קרי, בנוסף לתיעוד בדבר תלונות על צפצופים באוזניים, נדרש התובע להציג תיעוד אשר יש בו כדי להעיד על כך שכתוצאה מהטנטון נפגע תפקודו במידה כזו שהוא נאלץ לפנות לטיפול רפואי ולהעלות בפני הרופא המטפל את דבר הפגיעה בתפקודו. העדר רישום רפואי לגבי הפרעות בתפקוד ובחיי היום יום (כגון עצבנות או חוסר שינה) שולל את קיומו של הטנטון המתמיד.

בכל הקשור למספר הפניות הנדרשות, ההלכה פסקה שהן צריכות להיות חוזרות ונשנות, העולות על שתי פניות אקראיות ובמשך פרק זמן משמעותי (שאינו מתמצה בחודשים ספורים לפני הגשת התביעה למוסד). כמו כן, היקף הפניות יכול שישתנה בעניינו של כל מבוטח, וכל מקרה נבחן בבית הדין על פי נסיבותיו וכלל הנתונים. כאן המקום לציין כי דין תלונות סתמיות באוזני רופא המשפחה אינו כדין טיפול רפואי מעמיק והפנייה לבדיקת מאפייני טנטון.

התובע התלונן במשך שנים ואף פנה לרופא אף-אוזן-גרון

במקרה דנן השופטים קבעו כי התובע עמד בנטל הרובץ על כתפיו והוכיח פניות חוזרות ונשנות לקבלת טיפול רפואי. השופטים ציינו כי כבר באוקטובר 2007 הוכר התובע כנפגע שמיעה ונקבעה נכותוה היציבה.

כמו כן, התביעה דנן הוגשה למעלה משנה לאחר מכן. התובע הציג תיעוד רפואי ובו נראה כי התלונן על טנטון בספטמבר 2005, בנובמבר אותה השנה, ביוני בשנת 2006 ובמאי 2008. במהלך השנים הופנה התובע על ידי רופא המשפחה לבדיקה אצל רופא א.א.ג. הרופא המומחה ציין ברשומה הרפואית כי ניכר שהתובע סובל מ"ירידה חמורה בשמיעה בתדרים גבוהים".

השופטים התייחסו גם לטענת הביטוח הלאומי לגבי סמיכות ותדירות הפניה לרופאים, בהקשר של הגשת התביעה הנדונה.

בפסק הדין נכתב בפסיקה צוין שעל מנת שתלונת טנטון תיתפש כאותנטית עליה להיות מתועדת בפניות חוזרות משך "פרק זמן משמעותי, שאינו מתמצה בחודשים ספורים לפני הגשת התביעה". במקרה דנן נקבע שהתובע עמד בדרישה, כמתועד במספר פניותיו מיום 23/05/08 ועד 27/08/08, שכן סביר שאדם שנדחתה תביעתו להכרה בבעיה ממנה סובל כמזכה באחוזי נכות, ימשיך לנסות למצוא מזור לבעייתו, ואף יגיש תביעה נוספת להכרה בנכותו, כעבור זמן מה.