דרמטיטיס תוכר כתאונת עבודה על בסיס מחלת מקצוע - צבעי חשוף לחומרים רעילים

דרגו את המאמר

הכרה במחלת דרמטיטיס בידיים כתוצאה מעובדה בצביעה

בית הדין לעבודה נדרש להכריע האם דרמטיטיס (דלקת בעור) ממנה סובל צבעי שהיה חשוף במשך שנים לחומרים רעילים, נבעה מתנאי עבודתו של המבוטח. האם מדובר בפגיעה שהינה מחלת מקצוע? בהתאם לכך, האם מדובר בתאונת עבודה?

התובע, יליד 1955, עבד כצבעי מזה כ–35 שנה. במשך עבודתו היה התובע מועסק במפעל הבונה מיכלי דלק וכלי רכב משוריינים. התובע עבד במפעל במחלקת צבע ובמסגרת עבודתו עשה שימוש בסוגי צבעים שונים.

בין סוגים צבעים אלו היו גם פוליאריטין צבע קארק ואפוקסי אפוגל. כמו כן, התובע היה במגע עם סוגי מדללים שונים וביניהם מדלל 32-1 ומדלל 100-4. התובע לא השתמש בכפפות במהלך העבודה, ובסוף כל יום היה הוא מנקה את ידיו מהצבעים באמצעות טינר.

      קראו עוד בתחום:

• תאונת עבודה במהלך נופש - המעסיק אירגן את החופשה
• תאונה במהלך הלוויה כאשר העובד הינו נציג מקום העבודה
• התפתחות בקע טבורי - האם בגין הרמת משקל בעבודה?
• מינוי פוסק רפואי בתור מומחה בית המשפט - תביעה נגד הביטוח הלאומי

התובע החל לסבול מדרמטיטיס שהינה דלקת עור הפוגעת באורח החיים של החולה (אך איננה מחלה מסוכנת). בעקבות התפתחות המחלה, הגיש התובע תביעה למוסד לביטוח לאומי להכיר פה כנפגע עבודה הזכאי לפיצויים. לדאבונו, פקיד התביעות במל"ל דחה את התביעה וקבע כי לא מדובר במחלת מקצוע, ולא בליקויי על בסיס תורת המיקרו-טראומה. לטענת הביטוח הלאומי, המחלה ממנה סבל התובע נבעה מתחלואה טבעית.

בית הדין לעבודה הופך את ההחלטה בהתאם למינוי מומחה למחלות עור

התובע הגיש ערעור על החלטה זו לבית הדין לעבודה ובמסגרת ההליכים המשפטיים מינה בית הדין מומחה רפואי מטעמו הידוע כבעל שם בתחום מחלות העור. המומחה קבע כי יש לקבל את טענות התובע וכי אכן מתקיים קשר סיבתי בין מחלתו לבין עבודתו.

המומחה קבע בחוות הדעת כי התפתחות הדרמטיטיס נבעה מהחשיפה לחומרים החריפים כגון צבעים, ממיסים ומדללים. כמו כן, המומחה הוסיף כי מדובר באדם אשר אובחן כסובל מדלקת עור על רקע מגע חיצוני מחד, ואדם אשר נחשף לחומרים חריפים הידועים כגורמים לגירוי בעור מאידך. שילוב זה הביא את המומחה למסקנה האחת – מחלת התובע קשורה בקשר סיבתי רפואי לתנאי עבודתו.

עורכת הדין מטעם המוסד לביטוח לאומי ביקשה למנות מומחה רפואי נוסף אך בית הדין לעבודה דחה את בקשתה זו. השופטים ציינו פעם נוספת את משקלה הגדול של חוות דעת רפואית הניתנת על ידי מומחה רפואי מטעם בית המשפט.

"בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות דעת שמוגש על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים והוא נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין", נכתב בפסק הדין.