תשלום רטרואקטיבי של דמי ביגוד ממשרד הביטחון בגין בין נשים לגברים

דרגו את המאמר

דמי ביגוד רטרואקטיביים לנכה צה"ל בגין אפליה אסורה בין נשים לגברים

האם משרד הביטחון וקצין התגמולים הפלו בין נשים לגברים בנוגע לדמי ביגוד עבור נכי צה"ל? האם ניתן לתבוע דמי ביגוד באופן רטרואקטיבי? סוגיות אלו עמדו במסגרת עתירתו של נכה צה"ל לדמי ביגוד בעבור השנים 1986-2005.

העותר, נכה צה"ל אשר הוכר על ידי משרד הביטחון, הגיש עתירה לתשלום ביגוד באופן רטרואקטיבי. לטענתו, המדינה צריכה לשלם דמי ביגוד לגברים, באותו השיעור שהיא משלמת לנשים בעלות שיעור נכות זהה. לטענת העותר, שיקולי התקציב הננקטים על ידי משרד הביטחון מהווים למעשה אפליה אסורה על רקע מגדרי.

בית המשפט קבע כי יש לקבל את העתירה שכן שיקולי תקציב המפלים בין גברים לנשים אינו מוצדקים. השופטים הוסיפו כי יש להשוות את התנאים בנוגע לדמי הביגוד בין גברים לנשים, וזאת גם במקרה של קיצוץ בהטבות אחרות. היות ועסקינן באפליה על רקע מגדרי, בית המשפט קבע כי הינו בר סמכות להתערב בשיקולי התקציב של הרשות השלטונית.

      קראו עוד בתחום:

• החמרה במצב בריאותי לאחר מסע כומתה - האם פיצויים לחייל ממשרד הביטחון?
• בית המשפט קיבל ערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה במשרד הביטחון
• האם קצינה בצבא סבלה מדיכאון לאחר אי עמידה בלחץ התפקיד?
• טרשת נפוצה התפרצה בעקבות חבלה צווארית במהלך שירות צבאי, האמנם?

מדובר בעתירה אשר הוגשה על ידי נכה צה"ל המוכר כנכה משנת 1978. שש שנים לאחר הכרת הזכות, נקבעה לעותר לראשונה נכות בשיעור של למעלה מ-50%. העותר טען כי משרד הביטחון סירב לאשר לו דמי ביגוד מכוח הוראת אגף השיקום שעניינה דמי ביגוד וזאת משום שהוא גבר.

עסקינן בהוראה אשר הוצאה בשנת 1986 לראשונה ועניינה זכאות לדמי ביגוד בכפוף לסוג הנכות ותוך אבחנה מסוימת בין גברים לנשים. שנתיים לאחר כניסתה של ההוראה לתוקף, התווסף לה סעיף 17 אשר קבע זכאות לדמי ביגוד עבור נכים הסובלים מנכות של 50% ומעלה. זכאות זו הוגבלה לנכים בני המין הנשי בלבד.

ידע על הזכאות רק בשנת 2008

העותר טען כי בזמנו הוא לא ידע כלל זכאותו לדמי ביגוד וגילה זכות זו באופן מקרי רק בשנת 2008. לדבריו, הוא זכאי כעת לקבל דמי ביגוד רטרואקטיביים בעבור כל השנים ממועד פירסום ההוראה ועד לשנת 2005 (כאשר פורסמה לעניין דמי הביגוד הוראה חדשה). כמו כן, העותר הוסיף כי קביעת ההוראה בנוגע לנשים בלבד מהווה הגבלה מפלה.

המדינה טענה כי העותר אינו נכלל בין הזכאים לדמי ביגוד על פי ההוראה שכן הוא אינו אישה. המשיבה הוסיפה שהוראה זו אמנם מפלה, וייתכן שמתוך תפיסה מיושנת, אך ביטול האפליה יתבטא בביטול ההוראה באופן מוחלט. המדינה הוסיפה כי מאחורי ההוראה בנוגע להענקת דמי ביגוד לנשים בלבד, עומדים גם שיקולי תקציב פנימיים (שכן כמות הנשים בקרב נכי צה"ל קטנה משמעותית ביחס לנכים הגברים).

על פי רוב, בית המשפט אינו נוטה להתערב בהחלטות תקציביות של רשות שיפוטית ומדינית. התערבות זו שמורה למקרים חריגים בהם שיקוליה של הרשות מפרים את עקרונות הסבירות והשוויון. במקרה דנן, בית המשפט קבע כי מדובר באפליה אסורה אשר יש לבטלה.

השופטים קבעו כי המדינה, מתוך היותה מדינה דמוקרטית וחופשית, אינה רשאית להפלות על רקע מגדרי את נכי צה"ל. אפליה זו אסורה, לפי פסק הדין, גם כאשר מדובר בהוראות פנימיות. עוד נכתב כי מרגע שניתנה ההטבה, היא צופה את פני העתיד ולא תתקבלנה אפליות בהוראות כגון דא. זאת ועוד, לא ניתן לקבוע כעת, כי ההוראה תבוטל לעתיד והנכה אינו זכאי לקבל דמי ביגוד באופן רטרואקטיבי.

בפסק הדין נקבע כי כל זמן שההוראה המפלה בין גברים לנשים הייתה בתוקף ולא שונתה, המדינה חייבת ליישם אותה באופן שוויוני. דהיינו, העותר ענה על קריטריון הנכות המינימאלי ועל כן הוא נכלל במסגרת הזכאים לפי ההוראה לדמי ביגוד.

מבחינת הרטרואקטיביות, בית המשפט קבע כי במקרים בהם עסקינן בהטבות הנגזרות מנכותו של אדם, התשלום הינו אוטומטי והנכה אינו צריך להציג הוכחות נוספות. המדינה הוסיפה וטענה כי הנכה לא פנה בנוגד לדמי הביגוד לאורך השנים. גם טענה זו נדחתה בבית המשפט כאשר השופטים מקבלים את גרסתו של העותר לכך שלא ידע כלל על ההוראה ודמי הביגוד המגיעים לו.