האם בעקבות השירות הצבאי פרצה תסמונת RSD?

דרגו את המאמר

האם נזקים אשר נגרמו בגין תסמונת RSD קשורים לשירות הצבאי?

תסמונת ה-RSD הינה תסמונת אשר נגרמת כתוצאה נשבר או חבלה. הסיבות לתוצאות הפגיעות אינן ברורות ובד"כ היא נגרמת כתוצאה מסיבוב מפרק או נקע. התסמונת יכולה להופיע מיד לאחר הפגיעה הראשונה, אך ישנם מקרים בהם היא פורצת זמן מה מאוחר יותר.

דהיינו, גם סדק קטן באצבע עלול לגרום להופעת התסמונת. מאפיינים נוספים הם הפרעות בתנועה, שינויים בעור, נפיחות ועוד. התסמונת גורמת למעשה לתופעה בה הגוף נפגע אך אינו מפעיל את מנגנוני הטיפול והריפוי הטבעיים.

המשיב, קצין לשעבר, נפגע במרץ 1988 בקרסול בעת משחק כדורגל בהיותו אזרח (טרם גיוסו לשירות קבע). בעקבות הפגיעה גובסה רגלו של המשיב לשלושה חודשים. במאי 1988 המשיב נבדק על ידי רופא אשר מצא כי הקרסול מחובר. באותו היום הוסר הגבס והמשיב קיבל טיפולי פיזיותרפיה.

      קראו עוד בתחום:

• חשיפה לקרינה מסוכנת והכרה בסרטן הלימפה כפגיעה במהלך השירות הצבאי
• סעיף 35(א) לחוק הנכים - חוות דעת רפואית בתור ראיה חדשה
• כאבי גב ובלט דיסק בעקבות שירות בהנדסה קרבית

שנה לאחר מכן הגיש המשיב תביעה לקצין התגמולים ובה טען כי נחבל ברגל במהלך שירותו הצבאי באירוע אחר. קצין התגמולים דחה את התביעה וקבע כי הנזק ממנו סובל המשיב נגרם באירוע הראשון. המשיב ערער על החלטה זו וביקש לקבוע כי החבלה השנייה גרמה למצבו הבריאותי או לחילופין החמירה אותו. וועדת הערעורים קיבלה את טענות המשיב וקבעה בהחלטתה כי המשיב נפגע בקרסול שמאל, בתאונה השנייה, באופן בו הוחמר מצב הקרסול.

תביעה בגין רשלנות רפואית

בשנת 1992, הגיש המשיב תביעה בגין רשלנות רפואית בכך שהרופא אשר הסיר את הגבס מרגלו בשנת 1988, הסיר אותו טרם המועד ו/או לא בחר באלטרנטיבה של ניתוח לנוכח השבר המורכב ממנו סבל. לטענתו, רשלנות הרופא ובית החולים גרמה למצבו. במסגרת הסכם פשרה בין הצדדים, קיבל המשיב פיצויי בסך של כ-70,000 שקלים.

כ-12 שנה לאחר מכן, המשיב הגיש לקצין התגמולים, מכוח סעיף 35 לחוק הנכים, חוות דעת על בסיסה טען כי יש ליחס את מחלת ה-RSD, ממנה הוא סובל כמחלה שנגרמה בעקבות התאונה השנייה במהלך השירות הצבאי.

בית המשפט קבע כי לאחר חידוש הדיון בעניינו של המשיב, הוועדה דחתה את טענות קצין התגמולים שלא כדין בגין השתק פלוגתא. בפועל, טענותיו העובדתיות של החייל נדונו והוכרעו לגופן בהליך הראשון, ולא היה מקום להידרש לעובדות אלו בשנית. כמו כן, במקום שלא הונחה בפני הוועדה כל ראיה חדשה, לא במישור העובדתי ולא במישור המדעי רפואי, אין מקום לשנות את החלטת הוועדה הרפואית.

קצין התגמולים הוסיף, וטענותיו התקבלו, כי לא ניתן להפריד את תסמונת ה-RDF מן החבלה הכוללת ממנה המשיב סובל. לטענתו, בהליך הראשון (כאשר המשיב כבר ידע שהוא סובל מהתסמונת) נקבע כי התאונה הראשונה שאיננה חלק מהשירות הצבאי הייתה אחראית ל-50% מהפגימה.

בית המשפט מתח ביקורת על התנהלותו של החייל. מצד אחד, בהליך אזרחי כנגד בית החולים והרופא ביקש המשיב לייחס לנתבעים את מלוא האחריות לכלל נזקיו מחמת טיפול רשלני. מצד שני, בתביעה מול קצין התגמולים טען האחרון כי התקיים קשר סיבתי בין הנזק לבין השירות.